מאת עינת טמסות

שהייתי ילדה

אהבתי לשחק במשחק הצליליות

שהערב היה עוטף סמטאות,

והעיניים עוד לא בקשו לחלום חלומות.

 

הייתי משאירה חלון פתוח

נותנת לאור הפנס להכנס עם הרוח

להפר קמעה אפלה

אז אל הקיר העטור תמונות,

היו ידיי נצמדות.

 

מציירות בעזרת הצל צורות

ריבועים, משולשים, מלבנים,

לעתים גם פרפרים נחמדים .

 

כך הייתי משחקת

עד שלאט לאט,

את החלום מבקשת.

 

‏כ"ה אלול תשס"ה ‏29/09/2005