מאת: עינת טמסות

 

 

 

מנורה קטנה,

מאירה את חדרי.

מחלוני הפתוח

נכנס פרפר ססגוני .

הבטתי בו

איך נמשך אל האור ,

עף במעגלים .

יצא מבין התריסים

אל הרחוב הפתוח,

אילו אני.

שבתי לספרי

שהאירה כעת מנורתי .

בו הגיבורים

שבו ממסעותיהם ,

אל ביתם .

שהגעגוע נטפס בלבם