המוסך. שלי. מתמלא במכונאים צמאים לשמן מכונות רעבים לבוכנות, מצקצקים בלשונם כשאני מתקרב מהעבר השני. וכך הם חושבים: הנה התמים, לנו משלמים להחזיק את רכבו בחיים. "תמצאו תקלה", אומר הגדול, "גם אם קטנה, תעשוהָ גדולה, כוסות רוח למת, את האמת- לעולם לא יחשוף".
יוקד לו הרפש. חוֹם. השמש- לא תעשה פה תבערה. זה הגפרור הקטן, שיצית האוקטן. את יסודות הגָראז´, עבודת הויטראז´ החלה.   זכוכית לזכוכית, מכונית לשארית. תקרית. סופה של תרמית. הצדק- יצא לאור.

ואני. במגני עיניים, מחריקת שיניים להרחבת שפתיים- מצקצק עתה אני בלשוני (גם אם טעות תחבירית), הגיע תורי. כן. זה הפרוזאי. שצוחק אחרון.


רק המילה תנחם. כסף- אם לא יצא, יערם. הנזק: 450. ללא מע"מ. העם אמר את דברו. ושילם.