זו השעה ליצירה טובה. לא מאוחר או מוקדם מידי. כשהשמש בראש העצים. בין הבקריים, בין הערביים יושב לו על דשא רך ושואף אל מלוא ראותיו את ההשארה.
זוהי שעת סליחה. לא סתם תיקנוה בשעה כזו. הוא מבקש. והם סולחים. למרות שלא מגיע, הגיע הזמן בשבילו לזכות מן ההפקר. זוכים. זכה.
אח, איך היה רוצה את הכרית שלו שם על הדשא המנומל, למרגלות ראשו, נשען אחורנית, מסונוור חלקית חושב "מה למחר".
אז תני לו סימן, יצירה, תני לו סיבה לקום, ללכת, להתיישב, ולכתוב.
אותך.
אותה.