כשחזרת

בין הזמנים

החוט הלבן אבד

הפסקתי לרקום שירים

כך, עומדים הם

על קצות אצבעותיי

מחכים להיארג

אולי,

.בימים שאחרי



מוציאה חוט אחר מהקופסא

צבעו זהב טהור

מתחילה שוב במלאכה

משחילה, את קצהו קושרת

שתי נשמות חצויות מחברות

חוט האהבה נכנס לתוככי נשמתי

מכירה את ההרגשה

מרגישה את הדקירה

יוצא הוא ממני והלאה

נכנס לנשמתך

מצידך

מצידי

החוט מחבר.



בימים שאחרי

שוב שיגרה

חוזרת לקופסא

מוציאה את החוט הלבן

שלי השארת

רוקמת את הרגשתי

מחברת מחשבה למחשבה

מגניבה מבט לקופסא

להיווכח, שחוט הזהב עודנו נמצא




עתה

מוציאה את החוט הזהוב

מגלגלת בין ידיי

חוששת

שמא ייקרע, שמא ייגמר

חוששת

שמא יחליק מהעין מבלי שארגיש



אתה

חושש

שמא ידיי ייפצעו, ייבלו

חושש

שמא אפסיק לרקום


ואני,

לא ייגעו ידיי מלארוג

את סיפור חיי

את נשמותינו החצויות

בחוט של זהב טהור

כמו אהבתנו