העצים,
פולשים הם לתוכי
מבקשים את קירבתי
נעלמים,
משחק של צללים
לאט, מהר
מהר, לאט
גם אני התחלתי במשחק
שולחת יד כמבקשת לתפוס,
אך עם חלוף הזמן
חוזרת למציאות
הידיעה החלה פולשת,
חדל משחק תופסת
.האמת את מקומה דורשת
אך אל לכם עציי האהובים לבכות,
אל נא תהיו בשלכת
כי יודעת אני מהי המציאות
אך לפעמים ערגה נפשי לילדות
זה נכתב כשהייתי ברכבת ונזכרתי בילדותי, בזמן נסיעה, שהייתי משחקת כאילו אני יכולה לתפוס את מה שבחוץ.....
תגובות