גששנו אחר מקומות לא נגועים עדיין. עדינות וזהירות כשל אדם המתעסק במנגנון של שעון זהב זעיר. לא פעם באה המבוכה להשתלט על הכל ולמחוק באחת. אך נדמה שאין ביכולתנו לקשור אחת בשניה בדרך אחרת מזו. משעלתה בי המחשבה לוותר, וכבר כשעלתה ידעתי ששוא היא. ששייכת למעטפת חיצונית, מתייאשת. אוהבת אני את השזירה הזו דוקא משום העדנות הנלוות לה. זו המבריקה את העיניים ביותר. ומשום אי-הנוחות, והפיענוח. והחידה, היא זו המביאה את החידוש.