חושבת אני על אינספור דברים:

על אנשים העומדים לעזוב

בית, קהילה, חלום

על חיילים ושוטרים

שלהוראות מגבוה

לציית צריכים

שבדעתם ושלא בדעתם

על פעילים ממחנות

שני המחנות

הסבורים שהצדק עמם

והצד השני אינו אלא טועה

על הארץ המחולקת

לכתום ולכחול

ולסיסמאות לכאן ולכאן

על כאב המפונים

המשלימים עם מר גורלם

וגם על אלו

שלנס מצפים

ואינם אפילו אורזים

ולרגע

מפסיקה

נרגעת

בוחנת את המצב

ומגיעה למסקנה:

יהיה מה שיהיה

מלחמת אחים- לעולם לא!