מאת עינת טמסות
מעולם לא כתבתי ,
בשעת צהריים.
כשהחמה עוד מסנוורת
את עיני האדם,
אך הנה שעה אחת כזאת.
מה נפלאה היא
לעצור לרגע, לנשום את האוויר,
שנמלא בניחוח קיץ מזהיב .
ולכתוב על הכל
מה שהעין רואה ומה שהלב מרגיש .
05/07/2005
מאת עינת טמסות
מעולם לא כתבתי ,
בשעת צהריים.
כשהחמה עוד מסנוורת
את עיני האדם,
אך הנה שעה אחת כזאת.
מה נפלאה היא
לעצור לרגע, לנשום את האוויר,
שנמלא בניחוח קיץ מזהיב .
ולכתוב על הכל
מה שהעין רואה ומה שהלב מרגיש .
05/07/2005