מאת עינת  טמסות

מעולם לא כתבתי ,

בשעת צהריים.

כשהחמה עוד מסנוורת

את עיני האדם,

אך הנה שעה אחת כזאת.

מה נפלאה היא

לעצור לרגע, לנשום את האוויר,

שנמלא בניחוח קיץ מזהיב .

ולכתוב על הכל

מה שהעין רואה ומה שהלב מרגיש .

‏05/07/2005