שני מתרחצים חלפו לפניו בפטפוטים רמים, מעירים אותו מן החלום המוזר על הבית ההוא, שההרגשה בו היתה נעימה, הקירות צבועים בססגוניות והחרקים הכתומים חגו באויר במעגלים מדויקים..  קול של צחוק מפנה את מבטו לעבר בחורה ששוכבת על החול מאחוריו, מעבירה בו תחושת דה זה וו עמוקה. היא קוראת ספר, משהו בהרגשה שלו מתעודד. החלום המוזר העיר בו געגועים לדבר מה שאין ביכולתו להבין. הוא עצם את העיניים, ידיו משחקות בחול , מפזרות גבעות גבעות סביב וחושב על אלוהים. אלוהים זה כמו חור שחור מבחינתי. כשתחושות שהוא אינו מועיל למצוא להן הסבר נוגסות בתודעתו  ומתפשטות בגופו הוא מרגיש שזה אלוהים, כמו חור שחור בלתי ניתן  לתיאור או הבנה.

עוד צחקוקים רמים העירו את סקרנותו והחזירו את מבטו לעברה של הבחורה מאחור, עיניים מנסות לזהות את שם הספר. תנ"ך? לא מבין מאמץ את עיניו לוודא  כי זה אכן מה שהוא רואה. תנ"ך. היא צוחקת מתנ"ך,  הוא קם בזעף בלי להבין מה כל כך הבעיר את חמתו ובלי להחליט לאן  פניו מועדות. זורק לתוך התיק מגבת וחול ומתחיל לעקוב אחרי מפגש הגלים עם החוף, מסתכל על עקבותיו ותוהה על אמינות דבריו של יוסי המדריך שטען שהאינדינים ידעו לספר מה הרגישה ציפור ע"פ העקבות שהיא השאירה. נו אז מה אני מרגיש? נראה אתכם  מגלים לפי העקבות שלי מה אני מרגיש..

מה אני מרגיש???

הוא לקח חופן של חול רטוב וניסה לזרוק בדראמטיות לעבר האופק. לעבר החור השחור שלו. החול נזל לים הרבה לפני האופק והוא הרגיש טיפשי ותהה מאיזה סרט לקוחה הסצנה שזה עתה הוא ניסה לחקות..

ויאללה מה רע  בלהרגיש גיבור טראגי? ואם היתי מעשן  היתי יושב עכשיו לעשן לבדי אל מול השקיעה הדכאונית הזאת וחושב מחשבות עצובות על מהות הקיום!

בגלל שהוא לא מעשן הוא כנראה ילך הביתה , ברגל או שהוא יתפוס אוטובוס. הוא לא ממש עייף ואין לו ממש מה לעשות בבית, או בכל מקום אחר, אז בעצם הוא ילך ברגל  , להעביר את הזמן לחצות את הדרום ת"א  הזה ולחפש פתחים של ביוב בצידי הכביש, להתבונן בהם. גם הם סוג של חור שחור -למראית עין לפחות. הכי קרוב לאלוהים שהוא מכיר..