אני שומע את השיר "cry like a baby" ונזכר
בשיחתנו אמש.
לא רציתי. אבל כך רוצה הגורל כשנעשָה מעונן.
שאריות התפוח עוד נמצאות בסלון
ועקבות רגליי על השולחן מנצנצות.
כמעט ולא ישנתי. אולי בגלל הזמזום הבלתי פוסק
של קו הטלפון שנשאר פתוח.
"קח לך חופש", אני אומר לעצמי ומשתכנע
בכזו קלות אני חוזר לשגרה.
