מעל הבית, גג רעפים אדום,
נשטפת ממנו כמים בודדים בשלולית עזובה.
שם עזב אותה, שם, ליד העץ הגדול.
והיא נשארה בוכייה ועצובה.
מילאה האדמה בדמעות נצח,
כאן לא יגדל שוב, אמרה.
ברבות הימים, צמח לו בית,
בית גדול, בודד וחשוך, בית מלא עצב.
ועל הבית, גג רעפים אדום
ושם היא יושבת עד עצם היום.
תגובות