יללה עצובה נשמעת, על גבי ההרים נודעת.
כשאת כל הצלילים הוא שומע רק אז בליבי, אני יודע,
שכל צליל וכל שיר משתרך אל הלב ומשם יוצא כל הכאב.
הכאב שנותר כה יתום וגלמוד, הכאב שפוגע בכל אחד לחוד.
נשימה עמוקה נעתקת מפי, נשימה כה צלולה באוויר כה נקי.
עומד על הצוק ופורש לשמיים את שתי הידיים או בעצם כנפיים.
עומד וחש את תקופת השלכת, רוצה לדעת לאן היא הולכת.
מרגיש בלבי כאב חד ומנגד, דמות עצובה שעומדת בדד.
