[ליצירה]
כבר במילים הראשונות: "מעבר לפסגת הדמיון, בין עצי הגעגוע, ניצבת איתנה, גבעת החלומות"- נשביתי בקסמי האגדה הזו.
לגבי הסיום- אני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך...
[ליצירה]
תודה על התגובות
יכול להיות שיש קפיצה, אך בעצם רציתי שיבינו לבד שהם בוכים והתיאורים הנ"ל, אך ורק כדי להעצים את העצב. הסוף בשבילי מאוד ברור- כמו בהרבה סיפורים אשר אנו קוראים(בד"כ אגדות למיניהן), הדמעות מחיות את המתים, או פסלים, או שבכלל ממיסות קרח ובעצם השורה התחתונה היא: שהדמעות הראשוניות של אותם אנשים, בכל שנה ושנה, גרמו כביכול לילדים לאכול מפירות השיגעון והתעתוע וליפול אל מותם והדמעות הסופיות גרמו לילדים לקום לתחיה ולאנשים לסגור
מעגל.
וה- 8 לדצמבר?
מישהי שעשתה לי פעם רע נולדה בתאריך הזה.
[ליצירה]
איזה רעיון נהדר- לייחס את השגעון והתעתוע לגעגועים. אהבתי מאוד.
יש כמה משפטים לא ברורים, לדוג': "דמעותיהן של האנשים אשר זולגות בשצף קצף במורד תווי הפנים המחוספסים, אך שבורים מכאב וצער ומתאדות בערפל הלוהט שמזדחל לו כנחש מפוספס ומלא זעם"
הנושא קופץ מהדמעות לפנים באופן מסורבל. יש עוד כמה כאלה. הפתרון הטוב ביותר הוא להקריא לעצמך את היצירה בקול ובשקט, הפסיקים כבר יבואו מעצמם במקום הנכון.
גם הסוף טיפה לא ברור, וחבל. זה רעיון מקסים ממש.
אבל הרעיון הבסיסי מיוחד ורגיש, וגם הביצוע טוב, רק ללטש קצת.
אגב, למה דווקא השמונה בדצמבר?
הערוגה.
[ליצירה]
וואו-וואו-וואו
אהבתי את זה מאוד
השפה טובה, הכתיבה טובה. אופן ההגשה נפלא.
המוצר המגומר גם הוא ממש טוב.
סיפורי פואנטה, כמה שאני אוהבת אותם.
זה היה פשוט נפלא בסוף עם השינוי הדראסטי הזה.
ממש כל הכבוד, אחת היצירות המשעשעות ובו בזמן הרציניות והטובות שקראתי לאחרונה.
[ליצירה]
תודה על התגובות
יכול להיות שיש קפיצה, אך בעצם רציתי שיבינו לבד שהם בוכים והתיאורים הנ"ל, אך ורק כדי להעצים את העצב. הסוף בשבילי מאוד ברור- כמו בהרבה סיפורים אשר אנו קוראים(בד"כ אגדות למיניהן), הדמעות מחיות את המתים, או פסלים, או שבכלל ממיסות קרח ובעצם השורה התחתונה היא: שהדמעות הראשוניות של אותם אנשים, בכל שנה ושנה, גרמו כביכול לילדים לאכול מפירות השיגעון והתעתוע וליפול אל מותם והדמעות הסופיות גרמו לילדים לקום לתחיה ולאנשים לסגור
מעגל.
וה- 8 לדצמבר?
מישהי שעשתה לי פעם רע נולדה בתאריך הזה.