האנושות, לעבר פי-הפחת צועדת;
תהום אימים,
מתחת לרגלה פעורה
בלהט המלחמות את עצמה מקפדת.
עיצרו! בטרם השעה איחרה.
אל אובדן עשתונות!
על רוחות תזזית להטיל רסן.
על שדות-קטל,
תירד שלווה.
לצלילות דעת נפתח דרך.
תנצח זכּות מחשבה.
לעידן חדש ניתן תקוותנו!
למזי רעב,
בשורת שובע נביא.
למלחמות והדורי דמים,
קץ נשימה.
התבל, תתעורר ותבריא!
