והילת המלכות הבוערת
חובטת בי בשוך הגל
ורעמת השמש, מתבקשת בענן
אל מעבר גבול הארץ
כי המלך שוקע, במוות ססגוני
משפיל עיניים ולב
ועין מבטת, נמס וכואב
סלולה היא מתוך מסכיה
ואותה רעמה, ההילה הקורנת
פוזרה אל האופק בדמע של דם
ודמעה אחרונה הצוללת לים
נותרה לי על לחי
בוערת
