אני מכיר בגמגום שלי
ונושא אותו אל, על
חשבון ארצי עלי כותרת
ושפת לא ידעתי
אשמע
כקרקור בטן רעבה
מאדמה חרושת כתרים
ודברי טעם
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כרובי היקר שבכרובים! בעצם כולם כאן מגמגמים. השאלה האם ברבות השנים, מצליחים לעלות. והשאלה החשובה באמת, האם תוכל מתוך הקרקור להוציא אמת חבויה ולהעיף מילים באוויר. זה תלוי בך ובמוזה ובמאורעות שיש בחייך. אם תשאל לדעתי, אתה בכיוון הנכון, שכן השיר הזה מלא חן ויושר גדול. ללא מסכות. אהבתי. אני מכתירה לך את כתר אהבת דנדוש. לא הרבה, אבל בכל זאת, כתר... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך דנדוש מי יתן וכל סלסולייך יעלו במעלות הגדולות של המילים כל טוב וקול כרוב [ליצירה]
- [ליצירה] מי כמוך, כרובי, יודע מה היא אדמה חרושה ודברי טעם... אהבתי את ה"שפת לא ידעתי אשמע" [ליצירה]
- [ליצירה] הפוך! כשאתה זוכר את עמלק אתה מוחה אותו, כי הוא לא מאמין בזיכרון. אבל ההשוואה נכונה- העיתון הוא סוג של עמלק. [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר... זה התחיל בתגובה של ערוגה לאחד השירים שלי, ובו היא כתבה שלפעמים אני מתיר רסן ונותן למילים לשחק איתי, מה שדי נכון לעתים קרובות. כלומר: אני נותן להקשרים שבין המילים להוליך אותי ביצירה יותר מאשר דימויים חזותיים, נגיד, או רעיון מסועף שהזיתי. כאילו המילים יוצרות יחד איתי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך מחיה המתים קוה אל ה'אוטובוס אתה עוד יכול לרוץ אליו אינך כה זקן, ילד נ. אל תטבע בין הזמנים [ליצירה]
- [ליצירה] התבגרת לי והנה חולפת לה עוד תמימות נעורים, ישי, אתה הולך ומתבגר. תפסיק. אבל תמשיך. טוב לשמוע. ענק לשמוע. ענק וטוב לשמוע. הענק הטוב זה טוב לשמוע. המשך להתקדם להרמוניה שמעבר למילים, כי עם המילים אתה כבר שלם. עכשיו אפסיק להטיף לך טיפות של געגוע, ואקשיב. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מה דעתך על כרובי, רק כרובי? [ליצירה]
- [ליצירה] אין סיכוי שמישהו יבין את משחקי המילים בשיר הזה. (אלא אם כן יביט בכותרת) [ליצירה]
- [ליצירה] מהו המקום? האם זו מכלאת כלבים עוורים ומטורפים שיטרפו כל חיה שתכנס פנימה או או שכלבי נחייה הינם חסרי חיים? [ליצירה]
- [ליצירה] נתוחי שדה מעניין יהיה לנתח את היד באופן כזה- האצבעות, ההתפרטות, מצביעות על אורח החיים החושי וכוללים בשר, תמרוקים, ביגוד וכד' ולעומתן בבסיס כף היד מופיעים הספרים, ההוויה השכלית-רגשית, כמו מהווים את הכח להוציא לפועל את התפרטות האצבעות. ככה זה גם עצם הציור- מתוך כתוב, יצרת חזות. יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] לבי דווקא עם בת קול, יורם [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא בוגר. איני בטוח כי השם הוא הגדרת הדבר. השם הוא התוכן, הפנים, וקשה לי לראותו כתוחם חיצוני (על אף הופעתו בעולמנו החיצוני- הגלוי-הגלותי כנרדף למוניטין). ועוד, התוהו גם הוא הגדרה- הגדרה לארץ (ראה פשט), ולא עולם חוסר ההגדרה- שם נוח לנו לשים את אלוקים. הקב"ה מופיע, ודווקא- בעולם ההגדרות. הכתיבה עצמה גם מערפלת את ההגדרה של ההגדרה עקב היותה כתיבה תחושתית, של הרגשות, ולא נסיון הגדרה. שכן זו היתה המשימה. בברכת פרוץ גדר, ראובי [ליצירה]
תגובות