כרובי היקר שבכרובים!
בעצם כולם כאן מגמגמים.
השאלה האם ברבות השנים,
מצליחים לעלות.
והשאלה החשובה באמת,
האם תוכל מתוך הקרקור להוציא אמת חבויה ולהעיף מילים באוויר. זה תלוי בך ובמוזה ובמאורעות שיש בחייך.
אם תשאל לדעתי, אתה בכיוון הנכון, שכן השיר הזה מלא חן ויושר גדול. ללא מסכות.
אהבתי.
אני מכתירה לך את כתר אהבת דנדוש.
לא הרבה, אבל בכל זאת, כתר...
[ליצירה]
כרובי היקר שבכרובים!
בעצם כולם כאן מגמגמים.
השאלה האם ברבות השנים,
מצליחים לעלות.
והשאלה החשובה באמת,
האם תוכל מתוך הקרקור להוציא אמת חבויה ולהעיף מילים באוויר. זה תלוי בך ובמוזה ובמאורעות שיש בחייך.
אם תשאל לדעתי, אתה בכיוון הנכון, שכן השיר הזה מלא חן ויושר גדול. ללא מסכות.
אהבתי.
אני מכתירה לך את כתר אהבת דנדוש.
לא הרבה, אבל בכל זאת, כתר...
[ליצירה]
גאוני!
פשוט גאוני!
פשוט וגאוני!
ההתמזגות של רוח היצירה עם הרגשת האבל על העבר לצד התקווה לעתיד מיטיבה יותר מכל לבטא את רגשותיו העמוקים של המחבר כלפי ההוייה בכללותה כמייצגת הקו הפוסט-מודרניסטי באומנות.
יישר כוח!
עלה והצלח!
נקווה לראות עוד שירים מפרי עטך בתקווה שאיש לא יעמוד בדרכך!
[ליצירה]
מכיוון שמותר לי לפרסם רק תגובות טובות, אוכל לומר שעושה רושם שאת גדולה קצת על עצמך.
(למה אני מתכוון? לא יודע, אבל זה מתאים)
"זה הכל שלי"- עדיין מהדהד.
מחכה לעוד מהחוצפה הנוקבת שכולה שלך.
ד"ש לאנטון, פיצפונת.
[ליצירה]
צלצולי צללים
זו היתה הכוונה, לא?
קראת את 'סיפור המלחמה באחו' של וולטר וונגרין (או משהו כזה). זה הזכיר לי את הספר, אבל אם אני מגיב לך משהו שרק נזכרתי בו סימן שממש לא הבנתי מספיק את השיר.
כנ"ל לגבי ההערה שלי על המבנה המצוין שלו.
יש עוד?
תגובות