נשימות החורף הקצובות
נשמעו מכל מקום בשדרה
אישה שוחרת בגדים ויום
עמדה ליד הקיר לבדה
משהו בצליל עקביה סיפר
על אהוב שמאחר
משהו בעיגולי עינה
סיפר שאולי תוותר
על אותו אהוב שמחכה היא לו
באותו חורף לא נגמר
אולי תלך לבדה עכשיו
אולי תחזור לכאן מחר
יללות הלילה החודרות
חדרו גם אל ליבה
הורידה עקביה הרמים
והתיישבה על המדרכה
ספרה אבנים מעט
ספרה רגע לרגע
אך אהובה לא הגיע לה
ונראה שגם לא יגיע
אז יגעה היא וקמה
וחזרה אל ביתה ולא
שהוא כל-כך קר
פשוט היא לבדה...
