כבר לא אוכל לשורר
כמו פעם
ימי ילבשו שחורים
לילותיי יעברו עלי באימה
כל זיכרון
מביא זיכרון
שמביא כאב חד כתער
ומכוער כמו זימת
איש אל אחותו
או אב אל בתו
דעתי איבדה צלילותה
כמו מים שהעכירו עד אשר
נאסרו לשתייה
אהובתי איננה עוד אהובתי
ושונאי שמחים לאידי
וחיי כבר לא חיי
כי אם חיי אדם אחר:
מר יותר, חולם פחות
ועוטה על ליבו סגריריות
שלום מנחם
-
זו שירה וזה שכרה?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ממש יפה את כותבת פשוט יפה!! ומיוחד..... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובה... [ליצירה]
- [ליצירה] מיוחד...חזק...את הסוף לא כ"כ הבנתי.... [ליצירה]
- [ליצירה] יהיה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מוזר...מאוד מוזר..... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה יפה...השימחה היא חלומו של כל אדם אפילו המלנכולי ביותר... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה...זה קטע שיצא מתוך הלב ולכן כנראה הוא חודר לתוך הלב.... [ליצירה]
- [ליצירה] חזק ביותר...ממש טוב... [ליצירה]
- [ליצירה] אווו [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה...דווקא לדעתי המתאדה זה מעיק על העלמות על שבירה על כישלון הבושה שאחרי הכישלון שאדם רוצה להעלם ולדעתי זה עיקר העוצמה בשיר.. [ליצירה]
