מאת: עינת טמסות

‏25 פברואר 2005

הבוקר התבשמה אדמתי בריח משכר

שהותיר אחריו המטר,

ביושבי בכיסא הנדנדה התבוננתי בעלי התבלין.

ובעץ התפוזים שבעליו נצץ הטל ככוכב לאור יום

ריח מופלא זה של אדמה רטובה הזכיר לי חופשות,

בבית סבי בשנות השמונים.

קולפים יחדיו סביב שולחן תפוזים עסיסיים

שקטפנו לפני בואנו אימי ואני מגינתנו היפה.

וחיוכו הלבבי נפרס בפניו החמות

עתה ביושבי בכיסא הנדנדה בחצר ,

מתבוננת בעץ הפרי.

נזכרת

בחיוכו הלבבי של סבי,

בידיו הקמוטות שקילפו במיומנות תפוזים .

תמיד בחורף הקר שטל נוצץ בעלי העץ

שבה לי דמותך סבי האהוב,

ומחלון העין נושרת דמעת געגוע

לחיוך, ליד, ולפנים הרכות .

שיר זה מוקדש  לזכר  סבי

שבכל  התבוננות  בתמונתו בקיר

הגעגוע רק  גובר