מאת: עינת  טמסות

בתום יום ,

נשמעת מנגינה קסומה .

של מפוחית

ואדם שב אל ביתו .

פוסע בין הצלילים

מהרהר לעצמו,

בילדו הקט .

מדוע פחדיו מהחושך עזים

כשברקיע יופי נדיר .

של ירח וכוכבים

הרי תחת חלונו,

מאיר הפנס .

מהתריסים

חיוך לבנה אליו נפרס

מהלילה הזה,

חשב האדם .

הילד לא יפחד לעולם

כשנתבונן יחדיו .

בירח

בכוכב,

וידו תהיה בידי .

כשאומר לו

הלילה יפה,

בסמטאות .

הקשב

צלילי מפוחית מתנגנים ,

אז עצום עינייך .

ונסה לחלום

כי בסוף לילה ,

תמיד שב האור .