בהקיץ
על החוף
בנשק אור אל קור הגוף
כפרוח חלום אל הנץ
אל החום המציץ
זרעי דמיון
במחשבה תועה, בדרך
אל היום- כארץ אל המודע
מין תוחלת לחיים
שנותרו בזכרון
והנה התעוררתְ
לארץ היום, ומבשר
ששכחת את שאבד בחלום
ומוכת תוגה, קראת לשמש העולה
בַּיללה
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] החורף לא כאן. התיאור כן. [ליצירה]
- [ליצירה] יותר מדי!! אנא, רחם עלי! יש לי רק מוח אחד, וזוג עיניים ממושקפות שלא מסוגלים לחדור מבעד, ונותרתי גדם מעודף שכליות. [ליצירה]
- [ליצירה] אבנים שאין להן הופכין שחקו מים שאין להן מקום בלי אבנים שנהפכו מערבל ואץ-רץ קדימה [ליצירה]
- [ליצירה] אמון לכבוד גברת ישועות ונחמות, אני חש שאת לא נותנת בי אמון, אם כתבתי משא, כנראה התכוונתי למשא, והשתמשתי בדו משמעות שמעית כדי לתת קצת מקום לדמיון שלכם... ובקשר לכפילה, גם התולדות הן אובייקטיביות, ולכן מופיעות פעמיים. מייגע אולי, אבל זה מה שזה. [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר... ההד לא תמיד מסיים את השורה אלא גם מתחיל שורה חדשה, ויותר בפירוט: * כמו עשן ממדורה, רע- בא פשוט לתאר את העשן. * מהדהד ומתמוטט, את- פה צריך לעשות איזה חילוק: מהדהד את קולות המלחמה, ומתמוטט. ותודה לזהירות על הבנת האמת שלה... ותודה לכן על הפידבק! [ליצירה]
- [ליצירה] אילו הביאנו אל הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. משליחות לשליחות. אתה רוצה גם תוספות? [ליצירה]
- [ליצירה] חיזוק פייף, התעלת על עצמך. תן לי לחזק את אצבעותיך מפני המשטינים חלשי הלב. אין לי כח להכנס בפרטיה של היצירה, כי היא מדויקת וכאוטית להכעיס, עד גבול הקנאה. יש איזו הרמוניה, אמנם הרמונית צללים, אך היא בהחלט, יחד עם השיר עצמו, תופסת אותך בקורקבן, ומושכת אותך אל תמימות ילדותית ואפלה, והכי חשוב- אינסופית. מי יתן והנמשים לעולם לא יעזבו את פניך. מידידך, הפחות חציל. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה לא יכול לומר שלא צפית את התגובה הקודמת... [ליצירה]
- [ליצירה] מה שמעות בסה"כ מהלך השראת ההשראה עלי, זה הכל. אין צורך לעשות מזה סיפור גדול. [ליצירה]
