כרובי היקר שבכרובים!
בעצם כולם כאן מגמגמים.
השאלה האם ברבות השנים,
מצליחים לעלות.
והשאלה החשובה באמת,
האם תוכל מתוך הקרקור להוציא אמת חבויה ולהעיף מילים באוויר. זה תלוי בך ובמוזה ובמאורעות שיש בחייך.
אם תשאל לדעתי, אתה בכיוון הנכון, שכן השיר הזה מלא חן ויושר גדול. ללא מסכות.
אהבתי.
אני מכתירה לך את כתר אהבת דנדוש.
לא הרבה, אבל בכל זאת, כתר...
[ליצירה]
כרובי היקר שבכרובים!
בעצם כולם כאן מגמגמים.
השאלה האם ברבות השנים,
מצליחים לעלות.
והשאלה החשובה באמת,
האם תוכל מתוך הקרקור להוציא אמת חבויה ולהעיף מילים באוויר. זה תלוי בך ובמוזה ובמאורעות שיש בחייך.
אם תשאל לדעתי, אתה בכיוון הנכון, שכן השיר הזה מלא חן ויושר גדול. ללא מסכות.
אהבתי.
אני מכתירה לך את כתר אהבת דנדוש.
לא הרבה, אבל בכל זאת, כתר...
[ליצירה]
חן עגום (ומובן...)
כמעט תמיד יש את הבעיה. הפער בין הבנתם של הגורמים החיצוניים לבין הביטוי הפנימי שמתעטף לעתים במסכת מילים צפופה מדי.
הואיל והמילה כמעט באה למעט (כמעט תמיד), הרי שבשירך
המילים מכסות כמו הינומה- רק נותנות צבע אחר, קצת חיוור.
מה שלי היה סתום היה הנושא/המושא לשיר (חוץ ממך כמובן...), אבל אולי זה מה שמוסיף לחן העגום של השיר.
[ליצירה]
נתמלא פינו מים
"ימלא אדם פיו שחוק בעולם הזה שמביאהו לידי..."
לא ברור היקר,
נעמת מאוד, מי יתן ונופתות צופים שכאלה ימשיכו לנבוע לך מבין האצבעות, ויתמלא פינו שחוק וזמר ומים.
ממממממממממממממממממממממממ....
[ליצירה]
מוזר הוא, שאחרי סיום הכתיבה הבטתי בשיר, והוא הזכיר לי את השירים שלך, במבנה, בתיאורים (אולי לא בנושא).
והסבר:
הים לא מבטא רק חוסר יציבות. כאחד שבהה מראש הנקרה אל פני הים כמעט כל ערב, מנסה לתפוס את כל כיווני הגלים בבת אחת, הים הוא ביטוי של ריבוי.
האדמה בשיר היא אי, ולכן חלק מהים. אולי כאן הבלבול עלול לפשות.
באופן כללי, אני לא אוהב להשתמש בדימויים כמגדירים את השיר. זה כמו המילה סימלי.
תודה על ההשקעה ועל ההבלטה!
[ליצירה]
הכל בגלל הרולר
הרולר על העכבר חי מעצמו, כך מסתבר.
בזמן שאני מגלגל אותו (ואת עיניי), הגדרת הסיווג יורדת גם היא, והפעם- 'תסריט- מחזה'!
עד הפשלה הבאה...
[ליצירה]
לקרוא קצת מרחוק
המשקל מסורבל אם כופים אותו על השיר.
צריך לקרוא שיר קצת ממרחק, ולנוע ביחד איתו.
חבל שהחרוז עמעם את הדקדוק. ('ן')
אתה יכול לעשות את זה כמו שצריך, זה תלוי רק בך...
תגובות