חרב לוהטת מתהפכת ומונעת את כניסתנו לגן העדן

גן שכולו אמת ברורה, בלי תהיה והרהורי כפירה

האדמה -אדמת איתן וכל הניטע שם צומח מיד

הרמוניה שלמה של כל היצורים, אין טוב ואין רע אפילו בחדרי חדרים.

אפילו כשנשמעת שאגת אריה-זהו אינו קול השואג לקראת טרפו

אלא קול המודה לאלוקים על אשר הביא אותו להיות בין היצורים החיים

אפילו הצבוע שידוע באכזריותו הופך כאן את עורו

  במקום הדם הרטוב, הסמיך, המעורר בחילה מגלים אנו בלועו הרחב

דבש מתוק נופת צופים, המחדיר בו שלוות עולמים

אז למה לכל הרוחות,בא לי לבכות?

ואני מרגיש לבד,כאילו אין מחר!

האם כשאדם אומר יהיה בסדר זהו שקר מוסכם של החברה

האם עדיפה האמת הכואבת שהעולם הזה דפוק או שמא אני פסימי עד כדי

יאוש