"א"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, ואע"פ
ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו"..
עיניי מתמקדות במילים בפליאה
והמילים דוממות,ממאנות להחצב בהבל פי
משתוקק לגפף אותן,לחוש את תבניתן
להתערטל אל מול כתרי האותיות
אך מלבושיהן השחורים,מגלים
שהלכו למקום שאין איש רואיהן.
"ו-א-ה-ב-ת",מנסה להגות את המילה כמקשה
אך רק הברות שבורות מקיאות מגרוני.
אקלל את יומי נמרצות
ובצפורן חדה כמאכלת הקצב
החילותי לחרץ בקיעים בפניי
רקמה אחר רקמה
עד אשר ימחה שמי מעל פניי.
רק דמעה אחת דולפת מבעד למסך הברזל
ובנהרה מסירה המסווה מעל פני המשוסעות
מצחצחת בצחצחת טוהר את פני המחוטטים
והדמעה מפלחת דרכה בשערי הטומאה,תוצאותיה
חמישים שערי בינה, שורקת לאזני בצלילות מקפיאה
"אור חדש"....
תגובות