אישה של ים אני,

מאור ראשון של בוקר.

עומדת בחוף זהב

פורסת רשת בגליו,

מכירה תים ככף ידי.

יודעת לאן הרוח תישא תגל

ומתי תפליג הספינה,

אל ארץ זרה.

כשקרן אחרונה של חמה

מקשטת בהוד רקיע ,

אני סוגרת שעריו .

עד ליום המחרת