ואני לא מכה בסלע עד זוב דם

אבל גם לא הולכת

אני נשארת כאן

באין ציפייה שקוע מבטי בים

יודעת: זוהי רעות שמש

ואין לך הרבה זמן

שובי על סביבותיך

ותתרחקי מכאן

זהו נטע שוטה צבוע לבן

קחי בידיך את המעדר

ועקרי אותו מהגן.

* בהשראת רחל כמובן