על המדף ערימת דפים
עם שירים גמורים
נשכחים
את השיר שכתבתי לך
לא רציתי לגמור
חסרה בו רק מילה
שיישאר כך
עם סימן שאלה
?
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אמיתי ומתואר בכישרון. יש בהיסטוריה תקופות של אנשים "תמהוניים" בעלי חזון שניסו לבנות חברה טהורה יותר, אבל חזונם לא התאים לאופי האדם . תאורים כאלה היו קיימים בכל ההיסטוריה, אבל בלי מכוניות..... [ליצירה]
- [ליצירה] רגע "ישן נושן" או במילים אחרות "אדום עתיק". אלה הרגעים בהם את עצמך, ולא כזו כמו שמצפים ממך, וברגעים כאלה קל להיות מפויסת. איתך עם כל הלב מסר [ליצירה]
- [ליצירה] 7400 מליונרים חיים בישראל (הקטנה והיפיפיה והנשכחת......) [ליצירה]
- [ליצירה] אשריי אשריי מי שמצאה חברה כזאת. אשריי החברה שעבורה נכתב השיר הזה. אשריי מי שיודעת להודות בחום. אשריי מי שיודעת לכתוב בכשרון. מי שיודע להיות חבר, ימצא לו חברים. מי שמוצא לו חברים, לומד איך לצאת ממבוכים. ואת בדרך הנכונה. [ליצירה]
- [ליצירה] מכיר היטב את התחושות האלה ואת השאלה בסוף. ממש מדויק. כתוב יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] ארז יקר, שיריך פולחים את נשמתי כברק. קראתי את השיר שוב ושוב, ועוד אשוב ואקרא אותו. יש בשיר הזה פתח להצצה אל תוך נשמתך. חלומותיך אינם זקוקים לפותרי חלומות, כי פתרונם הוא בעצם החלום. האווירה שחשתי כשקראתי דומה למה שחשתי למקרא השיר של רחל "בן לו היה לי, ילד קטן, שחור תלתלים ונבון" אוירה שגרמה לי לקרוא לבני "אורי" והגשמתי את החלום שלי. הב לנו עוד ממטעמיך. שלך מסר [ליצירה]
- [ליצירה] איה שלום, שמחתי לקרוא את תגובתך. יתכן שאת צודקת שהדיאלוג הזה אינו מאוזן. מילות המפתח במענה שבבית השני הן: "מקנאה" ו-"מקווה" אבל ייתכן שצריך לפתח יותר את המענה. אחשוב על כך, ואם זה יעלה בידי אכתוב מחדש ואפרסם בשם אחר כמו למשל: "מביטים בחלון" או משהו כזה. מתגובות כאלה אני לומד יותר מאשר ממחמאות. תודה ולהשתמע מסר [ליצירה]
- [ליצירה] לצורה הנחמדה שלום אני חושב המפגש הראשון מיצה את עצמו. כדי לעניין קוראים במפגשים, רצוי לפרסם את המפגשים הבאים, ולהביא לידיעת הקוראים בהודעות ה-"מרצדות" בצד שמאל שיש צרור חדש של מפגשים. מצפה להמשך [ליצירה]
- [ליצירה] אני גר בשכונה בה שוכנים עורבים רבים ואין אף יונה אחת. עקבתי אחרי העורבים ראיתי את צעדם המתנשא והבנתי שהעורב חכם מכל הציפורים. למשל: לחבר שלי יש בוסתן עם עצי פקן. לא רחוק מביתו יש רמזור. העורבים קוטפים בפיהם את הפרי ומניחים אותו על קו העצירה של המכוניות לפני הרמזור. המוכוניות העוצרות מפצחות את האגוזים והעורבי אוספים את הפרי המקולף ומביאים לגוזליהם. אם נופל גוזל מן הקן על האדמה ואתה מנסה להרים אותו, העורב עט עליך, לוקח את הגוזל ומחזיר אותו לקן. אחר-כך הוא "מסמן אותך" וכל פעם שתעבור באותה דרך הוא יעוט עליך (רק עליך...)יעמוד על ראשך ויחבק את ראשך בכנפיו. ככה הוא ימשיך עד שהגוזל יגדל. אני מציע לך לעקוב אחריהם ולגלות את חכמתם. בסיכום העורב הינו הציפור הנערצת עליי. [ליצירה]
- [ליצירה] רון, קראתי את שלושת שיריך האחרונים. זה בהחלט נשמע אמין לקשר שהיה ביניכם ובהחלט ניתן לחוש את הכאב, אבל כקורא, שאינו נמצא בדרמה הזאת, אלה שירים ארוכים מדי. זה נותן הרגשה שאתה נמצא במפגש ושומע את כל הדיבורים שהם מפורטים מדי. שירים רבים שקראת באתר נוגעים בנושא זה וכואבים את הכאב של "נטישה" ומביעים אותו בצורה דומה. חסר לי הייחוד שבאכזבה שלך, וחסרה לי הפואנטה. אני מקוה שלא הייתי ביקורתי מדיי. ס"ה יש לך פוטנמיאל ולדעתי כדאי לשפר אותו. מסר ברור [ליצירה]
תגובות