למה לכלוא את עצמנו
עוד אחד .
-
מילא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עברו בי כמה תהיות: האם ניתן לתרגם את הביטוי הזה לעברית? "אני לא מבין בצילום, זה לא כוס התה שלי..." האם זה לואיזה, לימונית, נענע או משהו אחר? האם בגרסה חדה ופחות מפוקסלת ניתן היה אולי להנות מהאפקט של המים העקומים? בזוית יותר שטוחה (אם היינו רואים את כל הכוס או ולי ממבט ממלמעלה היה הכוס היתה נפרד יותר מהיד. כאן דווקא ההתרכזות בזוית העקומה היא במיזוג בניהם. בכל מקרה, תמיד טעניתי שלא מצלמים מספיק כוסות תה, ועל כך יישר-כוח חורף חם נביש [ליצירה]
- [ליצירה] המממ הצלחת ליצור שיר בחריזה מבלי לאבד מהיישירות והרצינות ובלי תחושה של שורות מאולצות. בהחלט הישג רציני. אמנם בבית השלישי זה כבר קצת חורק, אבל לא נורא, שווה בישביל הבתים הקודמים. בנוגע לתוכן : כנראה שאתה מקבל את המצב הזה, שלמרות שהוא מוצג בתור פשרה, הרי בשורה התחתונה זה "אושר", ששוה את המחיר. אולי הכוונה היא כזאת: אם היינו נותנים דרור לשירה במצב של אהבה, היינו מפליגים במילים עד אינסוף ומאבדים שפיות עלה והצלח נביש [ליצירה]
- [ליצירה] כבר מנקודת המוצא של הסופר המלחמה הייתה אבודה לא? מה שנפלא זה שמראש האביר היה תמיד מלא באשליות, ולכן המלחמה אינה אבודה מראש, כי העיקר זה לצאת אליה ולאו דווקא לנצח... בכל מקרה נצלו את הימים האחרונים של הדכאון כי כשנכנס אדר אז כבר חייבים לשמוח.. [ליצירה]
- [ליצירה] שימוש מצויין במבנה, אבל קשה לי להיות שותף להיפוך האופטימי בסוף, מה גם שהוא לו מוסבר דיו. אגב, ברגע הראשון היה נדמה לי שזה תגובה לדבר האחרון שכתבתי (כן כן, נורא אגוצנטרי מצידי...) ממש אתמול, אבל שניהם פורסמו באותו זמן. בכל מקרא הדמיון די מפתיע (חוץ מהאופטימיות) מוחות גדולים וכל זה... יום טוב ו"מלכות שבהוד" שמח נביש [ליצירה]
- [ליצירה] תיאור קצת ארוך בשביל שורת מחץ אחת לא? העקיצה כאן אמנם מוצלחת. הקטע מכניס אותנו לאווירה, ומכה בנו בשורה האחרונה. המסר ברור- ישנם כאלו בעם ישראל אשר החליפו אלוקים חיים באלוהים אחרים. מבחינה אומנותית אין מה לומר- קטע מצויין. חבל, לדעתי לערב פוליטיקה, דת ויצירה. אתה טוען שסרוב פקודה הוא דבר הא-ל, ובכך שולל את הלגיטימציה של כל טענה אחרת. לא ממש הדרך הכי "יצירתית" להוכיח שאתה צודק... זו הסתכלות שיטחית למדי לומר כי מי שלא מסרב פקודה עושה זאת מתוך אדיקות דתית לרמטכ"ל (או לצה"ל, או לראש הממשלה, או לראשית צמיחת גאולתנו), ולשלול את האפשרות שאולי יש להם עולם ערכי שעומד מאחורי ההחלטות שלהם, עולם ערכי שנובע גם הוא ממה שניתן בסיני. ומלבד זאת, לא אנחנו נשפוט את מי שעומד ברגע האמת מול הקונפליקט הנורא הזה, אלא רק מי שאמר והיה העולם, מי שקולו באמת הלך מסוף העולם ועד סופו... הרמטכ"ל! לא סתם, סתם.. נו, אתם יודעים לבד על מי אני מדבר... הכל ברוח טובה נביש [ליצירה]
- [ליצירה] למרות שאני בדרך כלל לא אוהב את הסגנון המאוד ישיר ולא מקושט הזה, אני חייב להודות שיש כאן כמה אמירות חזקות, בעיקר בשורות האחרונות, בטואו רגשות שאני שותף להן מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] יום אחד עו תיהיי בורחס אבולוציה ןמדע מפוכח עוד יוכיחו את אלוהים? לפחות הרב קוק חשב ככה, אבל הוא דווקא הכיר רק את דרווין. העניים הפקוחות כאן הם בעצם ההכרה בחוסר משמעותו של התהליך המדעי, כשההסטוריה של הרעיונות מראה לנו את האגוצנטריזם שמניע את המדע ולא להפך. אז עכשיו לא נאמין לשום תגלית אנושית, כי הם כולם בעצם ביטוי למה שאנחנו חושבים על עצמנו בתת מודע (או אם רוצים להקצין- כליו דיכוי בידיו של הגבר הלבן הארופאי) ולא אמת אוביקטיבית. [ליצירה]
- [ליצירה] אני קרוע? בסוף כולכם תודו לי שהזהרתי אתכם... [ליצירה]
- [ליצירה] השורות על ההוד והנצח של ירושלים מתייחסות לשתי צורות השפעה שיש לעתיקות שלה. מצד אחד משהו ריגשי שנמצא כאן ואפשר לחוש אותו במלא עצמתו מצד שני משהו עלום עתיק והיסטורי שקשה בכלל להכיל אותו אלא רק להיות חלק ממנו. תובב"ה עיה"ק נביש [ליצירה]
- [ליצירה] תהיות... המממ... מתערבבים כאן הדימויים בין מסע המדבר לתחילת הבריאה... ומה קשור אל- הים? והעקדה? ארץ מפוספסת, לא מה שציפינו, שראינו דרך הדמדומים... אולי הים הוא השפע שציפינו למצוא, ובמקומו רק מדבר צחיח... ואיום המאכלת, ארץ של מוות... במקום לברוא כאן מציאות חדשה של חלום, נהייה תוהו ובוהו, סיוט בלילה ללא ירח... או שדימוי הארץ מוליך אותי שולל, והמסע הוא בניבכי הנפש ... מהחלום לשינוי, לארץ חדשה, נופלים לתהום המדבר, לאותם הרגלים רעים, שלא נצליח להיגמל מהן, וסופן שנעקוד את עצמנו, נתמסר למאכלת... אני תוהה... (רצית תגובה- קיבלת!) [ליצירה]
תגובות