מאת: עינת טמסות
הם תמיד יורדים שלובי יד אל הטיילת שבקצה העיר
בכדי לשאוף אוויר צח לאחר הבוקר העמל.
להתבונן בחלונות הראווה להתרשם מהאופנה המתחדשת
או סתם כך לשבת בספסל לאחוז ידיים לשוחח על הילדים אשר רחקו השנה בעוברם לעיר נוכריה בעקבות שאיפותיהם בדרכי החיים .
למרות הטכנולוגיה המשופרת לעולם לא תשתווה היא
למגע, לחיבוק, לשיחה פנים מול פנים.
הוא הביט בה יופייה עדיין גורם לליבו להלום בחוזקה למרות קימטי הזמן
שעטפו פניה .
עודו אוהב לשוחח עמה על הזמנים שהילדים היו קטנים
אחז בידה באומרו הביטי איך העיר הזאת גדלה אינה כמו פעם ,
מכבידה צעקנית רעשנית כאילו לדור שלנו אין מה להציע .
בואי נתחיל חיים חדשים ליד הילדים מפני שהמרחק והגעגוע הזה
כבר בלתי נסבל .
לאחר שתיקה קלה הביטה בעינו כה צודק אכן צריך לעשות שינוי שיטיב להם
זה לגור ליד הילדים הנכדים ,
לכן ששבו לביתם החלו באריזת הזיכרונות לארגזים.
מפני שידעו שבעוד כמה ימים יחלו חיים חדשים
בעיר אחרת אולי בתחילה תהיה קשה ההסתגלות לגילם.
אך אין אושר נפלא מזה
מלהיות קרובים לילדים ולראות את התפתחות הנכדים .