מאת: עינת טמסות

עוד משכבר הימים,

מול ביתי.

עומד לו עץ זקן

אשר ענפיו ,

הזהיבו .

אך לו שייכת

שירת עורבים עתיקה .

המזכירה לי

סיפור נושן,

על מטבע פז .

שסינוור את עיני העורב

מנצנוציו .

מול ביתי

עומד לו עץ זקן ,

לו שרים בבוקר עמל .

העורבים

את  שירתם העתיקה