פרק שלישי
שם...? שאל הפקיד עם קול משועמם, הריטואל היה ידוע. במיוחד התוצאה בסוף.
מנגב את אגלי הזיעה ממצחו, מכחכח בגרונו הפטיר לעברו אדם גבוהה במיוחד שעמד על בימת הנאשמים.
ז´אק.
דרגה...? שאל הפקיד, עם אותו קול משועמם בדיוק, הטעמה שווה וחסרת חיים על כל מילה ומילה.
סרן, ושוב ניגוב של אגלי זיעה שנצטברו שם מייד לאחר שניגב אותם.
עדי ראייה נוספים...? הקול נשאר משועמם ומתכתי.
פרנוסאה סימוס, עוזרו של קפיטן וכן גם קצין חיל הפרשים השני שרכב מאחורי הכרכרה כשהתהפכה.
שתיקה.
לבסוף הפקיד שבר את השתיקה והמשיך לסעיף האחרון.
תיאור המקרה...?
הסרן בהה עמוק לתוך הקיר, כמנסה להיזכר היה זה אתמול בשעה 17:53:50 זאת לפי השעון שקפיטן העביר לרשותי. הערב נפתח עם מסע שגרתי לעבר אחוזה של אציל כלשהו. יצאנו עם קבוצת ליווי מאוד גדולה. שיערתי שאנחנו הולכים ללוות דוכס רם מעלה, קפיטן סירב לחלוק פרטים. אחרי כשעתיים וחצי של רכיבה הגענו לאחוזתו. לפי גודל המצודה שבה ישן האציל ולפי השטח שהיה ברשותו ידענו שהגנו למקום הנכון. נעצרנו שם, קבוצת הפרשים התחלקה, חצי ממנה ירדה מהסוסים שלהם והחצי השני נשאר רכוב מפריד מהקהל הרב שהתקהל מסביב לאחוזת האדון שלהם לשעבר... הוא עשה הפוגה והדגיש את המילה לשעבר בצורה כה בוטה עד שהפקיד התחיל לפקפק אם זה מה שבאמת קרה.
חלפנו על פני המשמר הפרטי שלו שניצב בשערים של האחוזה, קפיטן הציג בפניו את הפקודות מטעם מועצת המהפכה העליונה, אחרי שהוא ווידא שהחותמת אמיתית, הוא התלווה אלינו בדהרה לשערי המצודה בה משתכן הדוכס לשעבר ושוב הוא עצר להדגיש את המילה לשעבר.
הוא לקח איתו שתיים מהשומרים שניצבו בשער החיצוני ואחד מהדגלים של השושלת לשעבר ושוב ההפוגה והדגשה. הסרן הסתכל על השופט שלבש פאה אפורה-לבנה ארוכה. מסית את ראשו אנא ואנא, חושף את דרגותיו הצבאיות, כנראה שהגנרל השתעמם כליל מהסיפור. הוא הביט בשעון בשעמום גמור, היה ברור שהוא לא התרשם.
עברנו דרך כל חלקיה של אחוזתו הגדולה של האציל, אני הייתי בסוף התור, המצודה הייתה גדולה, יותר גדולה משציפינו. אם השומרים היו מביעים התנגדות לא היינו מסוגלים לעצור אותם. כמה מאות חיילים ניצבו שם על המשמר בחילופי המשמרות בין פיהוק לפיהוק השופט הצליח להראות מידה מה של עניין, משפשף את עיניו ומסמן בידו להמשיך.
התקדמנו בטור מהיר, ראש המשמר פתח את דלתות האחוזה במפתחות שהחזיק בידיו וציווה להוציא את כל האנשים ששהו במצודה, במיוחד את המשרתים. אחרי שדאג שכולם יצאו הוא טרק את הדלתות והתחיל לדפוק בהם. אלה היו פקודותיו של קפיטן, הוא רצה למלא בדיוק אחרי מה שהיה כתוב בדף פקודות, בהם נצטווה להעביר את הפקודה ל´מיוחס´ בשער ביתו השופט הנהן, מכיר את הפקודות והנהלים.
האציל הזה נראה שונה. שונה מכל אותם אצילים רבים שנשלחנו אל ביתם לעיתים כה קרובות. העור שלו היה שזוף מאוד, לא לבן כצבע עורו של צרפתי אמיתי! כפי שנודע לנו מאוחר יותר הערנו אותו למרות שנראה ערני לגמרי. היו שם מספר בעיות שקפיטן פתר במהירות. הדוכס הראה שביב מה של התנגדות כלפי הרעיון של מעצרו, למרות שהפקודות האלה נחתמו על ידיי המועצה עצמו. קפיטן לא מיהר לכפות את הדוכס אלא השתעשע איתו. אחרי מעשים פזיזים מצדו של הדוכס הוא צלף מעל ראשו שלו פעם אחת ובשנייה הדף אגרוף שלו. הדוכס נלחם בצורה לא תרבותית, בצורה שמזכירה את הדרך שחיה במצוקה נלחמת בטורף, למרות שהסוף ברור. אחרי מספר דקות של התנצחויות למיניהן הוא הסכים להתלוות לתוך הכרכרה המסורגת. התחלנו במסע חזרה לעיר, בזבזנו שעה בערך בגלל המהומות שהדוכס ביצע והתעלולים שלו. קפיטן עלה חזרה על הסוס, הוא דיבר עם הסייס בפרטיות. איש לא הצליח לשמוע לגמרי מלבד כמה מילים חטופות. המחלקה שלי עלתה על הסוסים גם היא, ורכבה. שומרים על מרחק של שתי צעדים מהכרכרה. המחלקה הראשונה ששמרה את מיקומה ליד השער של האחוזה תפסה את ההובלה של השיירה בראשותו של קפיטן. יצאנו את תחומי האחוזה, שומרים על מרחק קבוע. דוהרים בטור עורפי ישר, שני סוסים בכל פעם. חצינו את הגבולות לשטח יערי הווארדאן. הדרך הייתה מאוד קשה, הכרכרה התקשתה לעבור את השבילים, במיוחד מאחר ובפרק זמן שהשתהנו באחוזתו של הדוכס ירד גשם. ואז ראיתי שהכרכרה נעצרת. עצרתי גם אני, פקדתי על החיילים מאחורי לעצור גם הם. רציתי להתקדם לתחילת הטור אבל לא יכולתי. הכרכרה חסמה את המעבר בין החלקים של השביל, היא הייתה רחבה מדי. שמעתי את הקול של הקפיטן וקצין נוסף. משפטים קטועים, היה ברור שהוא מדבר עם כוחות נוספים שפעלו בשטח. לא הבנתי עדיין מה פשר הנוכחות של הכוחות שם, לא הבנתי בכלל אילו כוחות ומה הייתה מטרתם. הטור התקדם, הצצתי לעבר הדמויות שנעלמו לתוך היער, הם לבשו מדים אפורים. בלי שום דמיון למדים הצרפתיים התקניים. הטור עכשיו התחיל לרכוב בקצב מהיר, בצורה עורפית. גלגלי הכרכרה חרקו מדי אבל האדמה נהפכה יותר ויותר מוצקה תחתינו, השביל נהיה יותר ראוי למעבר. הדבר השני שהבנתי היה שגל הדף ענק הסיט מעיף את הכרכרה אחורה, הסוסים שלנו השתגעו, קול נפץ חזק רעם בקולי קולות והריח של חומר נפץ מעורב בבשר חרוך עלה באוויר.
הכרכרה עכשיו כבר נפלה, הסוסים השתגעו. גוררים אותה לתוך היער. הדוכס בה, הייתי בדרך לפקוד על חמישה אנשים ללכת לתפוס אותו בטרם יעלם בינות העצים. פתחתי את פי לפקוד זאת, אבל אז הופיע השליש פה שעומד במשפט כעד. הוא מסר לי את השעון הזה הסרן הרים את השעון שהקפיטן נתן לו ופקד עליי בשמו של הקפיטן לעמוד למשפט צבאי עוד כשעה, ועליי למהר. הוא טען שיש לי הרבה מה להסביר, וזאת פקודה בלשון זאת סיים את דבריו. ראיתי את אחד הסוסים תלוי על עץ גבוה בהמשך, והדוכס כבר נעלם. עכשיו שהכרכרה כבר לא הסתירה לי את שדי הראייה יכולתי לראות את כל הנזק שנגרם, להבין במלואה את כל ההרס שנוצר. התקדמתי מבעד לשורות הראשונות, התור דהר אחראי. גופות של סוסים וחיילים חצי חרוכים התערבבו בינם ובין עצמם. ככל שהתקרבתי יותר לכיוון השורה הראשונה הגופות נראו המצב יותר קשה, היו כמה שהשריד היחיד מהם הייתה זרועה מפוצצת. ואז... אמר בקול חצי ממנו אימה, החצי השני בהלה גמורה. ואז הלכתי לעבר גופתו של הקפיטן, היא נעלמה, היא לא הייתה שם!
השופט עכשיו התעורר לגמרי, הוא היה דרוך. כזה סקנדל, כזה מחדל לא נראה ולא נשמע מעולם! קפיטן בצבא הצרפתי נרצח ואחר כך גופתו נלקחת על ידי צבא של מורדים! והמורדים פועלים בתוך יערות שחולשים על דרכי הגישה העיקריות מעיר הבירה לערי המצב!
עדים... הפקיד שבר את האווירה שנוצרה עם קולו הקר והמתכתי,
רגע, כבוד השופט יועיל בטובו לתחקר את העד השופט הכריז על עצמו בגוף שלישי.
כבוד השופט יתחקר את העד הודיע הפקיד, אמר בהד. מוודא שהרשם רושם כל פרט מהשיחה והמשפט.
היכן התבצע המארב
בשביל שעבר באמצע היער, את המיקום המדויק לא אוכל לתת לך על המפה אבל אני אוכל לקחת אותך לשם
מה המרחק מפה בקילומטרים
לקח לנו להגיע משם לכאן בערך שעתיים של דהירה, הייתי אומר שהוא רחוק כדי 70 קילומטר
לאן נעלמה גופתו של הקצין פניו של השופט כוונו עכשיו לעבר השליש.
אני לא יודע אדוני, הודעתי באותו רגע לסרן על מה שקרה ומה שפקד הקפיטן עליי
איפה אתה עמדת ביחס לקפיטן?
השליש חשב קצת וענה הייתי על הכרכרה, בדיוק איפה שהקפיטן ציווה שאני אחכה לו
והיכן עמדת ברגע הפיצוץ
השליש חשב שוב, מספר מטרים אחריו מלמולים עלו מהקהל שצפה במשפט, חיילים שלא היה צורך בהם באותו רגע ושחויבו להשתתף במשפט בשביל למלא את השורות.
הממ... מעניין, מעניין מאוד השופט לקח מספר נשימות עמוקות, ונאנח.
מה שמעניין אותי הוא שאתה עמדת מספר מטרים אחריו? ואתה לא נפצעת? הוא הסתכל לעבר מדיו של השליש שהיו נקיות.
החלפתי בגדים אדוני, הייתי מגואל בדם, דמי שלי וכן גם הדם של הקפיטן. אני לא יודע איך קרא שלא נפצעתי קשה, אני מאמין שהקפיטן תפס את רוב האש
אני מבין...
והקפיטן, איך הוא נראה. איך הוא נפצע?
השליש חשב שוב הייתה חסרה לו יד, דם רב בכל מקום, המדים שלו היו מלאים בהם. הצעתי לו לחבוש את פצעיו אבל הוא ביקש את הרשות למות בכבוד
השופט הנהן, בין לחישה ללחישה הוא הצליח לפקוד עליי, כמשאלת ממוות. משאלה אחרונה להעביר את השעון של סב סבו הגדול, הוא הורה לי את המקום, השעון היה מוחבא בתוך כיסו. וחזר על המילים הבאות מאוזניי. פרסון, נערי... פיו התמלא בועות של דם גש אל הסרן, הוא מאחורי הכרכרה. קח איתך את כל הכוחות מקדימה. תגיד לו בזו הלשון מה לעשות: שעליו להיות עוד כשעה וחצי למשפט צבאי על תפקוד לוקה תחת אש.
השופט הנהן, תודה לך פרסון, ומה קרה אחר כך? משהו יוצא דופן?
לא אדוני ענו כל הנוכחים, העדים והנשפט יחדיו.
השופט הסתכל בשעונו, המשפט הזה לקח יותר זמן משציפה. הוא היה צריך להיות במקום אחר עוד פחות מחמש דקות.
אחרי ששקלתי את כל מה ששמעתי וכל העובדות והנתונים שניתנו לי כאן, אני משתמש בכוחי כשופט עליון בצדק עילאי כאשר אני החלטתי להטיל על הנאשם, סרן חייל הפרשים השני פרנסואה סימוס חמישים ימי מחבוש, עם אפשרות לחנינה במידה והערעור ישמע צודק דיו הגנרל עשה הפוגה,
משוחררים הוא קם והצדיע. אחרי שווידא שהזקיפים אזקו את הסרן נעלם דרך הדלת האחורית. הוא ידע שהסרן לא היה אשם, רק לא היה עכשיו זמן וזה גם ככה היה העונש הרשמי על תפקוד לוקה תחת אש. הוא יעסוק במשפט הזה פעם אחרת. רק דבר אחד הטריד אותו, דבר אחד מאוד משונה היה בשלישו של הקפיטן, דבר משונה מאוד.
עם מחשבה זו הגנרל עלה על סוסו, הוא הצדיע לשומר ששמר על הסוס בהיכון, הצליף בסוס במושכות ונעלם באופק עם ענן אבק גדול מתיימר מאחוריו.
