היא עומדת ושותקת בולעת את הרוק, ממשיכה לשתוק, וחושבת... חושבת על היום ההוא בו חשבה "יהיה בסדר", על היום בו החליטה לעזוב , מבלי להביט אחורה, מבלי לכאוב. ביום ההוא, עם כל הקושי, היא הביטה קדימה אל העתיד וחשבה, "יהיה בסדר" הנחה אותה ליבה. והיא עם תחושת בטחון אינסופית, עשתה את הצעד ובחרה במה שנראה לה הכי נכון, כהחלטה רגעית. ועכשיו היא כואבת המון. לו רק ידע הוא כמה! בוכה עליו כל היום וכל הלילה. בליבה היא יודעת שיחזור וינסה לתקן האם הוא יודע כמה כבר סיכן? הוא חשב שזו הבחירה הנכונה, זה מה שחייבים לעשות, היא חשבה אחרת, אך המשיכה לקוות. היום היא כואבת, צמאה לאהבה, האם הוא ימיס את הקרח שעוטף את ליבה???