היה לי כייף, לא מצטער על רגע, הייתי מאושר , עד שהכל קרה בין רגע... אני פונה היום לדרכים חדשות, משיל מעליי כאבים ואכזבות. מתחיל משהו חדש, שונה ומוזר, כמה היה יותר קל, לו היה זה מוכר. אני כבר לא כועס, עצוב אולי, מנסה להשאיר את הזכרונות מאחוריי. החצים שבלב מראים לי את הדרך, יודע היטב שהיה לזה ערך... אמנם, הוא אבד, או שהוא מתחבא לו אי שם, מה שבטוח הוא איננו מושלם. אך אין זה משנה עוד איך וכיצד, העיקר שכעת לא אביט מהצד. העיקר שכעת אפקח את עיניי, העיקר שכעת ארפה מחשבותיי, ואחשוב... רק על עצמי, רק על מה שיעשה טוב בשבילי... על מה שיתן לי את המנוחה מהכאב, הכאב שאותו אני עכשיו עוזב...