אהובי אני כותבת לך שוב, למרות שאני מודעת לכך שאתה לא תקרא את המכתב הזה אף פעם... אולי יום אחד יזדמן לך לקרוא... אני זוכרת את היום בו החלטתי שאני עוזבת , היום בו החלטתי שאני לא יכולה להמשיך ככה, שממש קשה לי להיות רחוקה מהבית ושדברים מוזרים קורים לי ושיש יותר מדיי סימנים שקוראים לי לארוז מזוודות ולחזור הביתה. מה גם שהתחלתי לחלות בצורה מוזרה, דבר שלא איפשר לי להישאר מאות אלפי קילומטרים מהמקום אליו אני הכי קשורה- הבית. חשבתי שהכי נכון זה לחזור הביתה אל הישן והמוכר, חשבתי שבבית כל הבעיות ייפתרו מעצמן... חשבתי... אז חזרתי הביתה, אל הישן, אל המוכר, אל אבא ואמא המדהימים שאני כ"כ אוהבת ושכ"כ מנסים לתמוך ולעודד אותי, כ"כ מנסים , אבל לא מצליחים... ועכשיו אני בבית, במקום בו אמור להיות לי הכי טוב, אבל אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר חוץ ממך. אני לא מסוגלת לעשות שום דבר, לא מצליחה להתרכז בכלום, לא בלימודים, לא בנהיגה, לא בחברות שלי, לא במשפחה שלי, אני פשוט לא מצליחה לקיים אורח חיים נורמאלי, בכל פעם שקצת טוב לי,אני הופכת את עורי וחוזרת להיות זו שכולם מנסים לעזור לה, אבל לא באמת מבינים אותה, זו שכ"כ מעצבנת את כולם בשינוי שחל בה... תמיד הייתי זו שעוזרת לכולם, תמיד הייתי "הרציונלית" בחבורה, אז למה עכשיו אני מרגישה זוועה? איך מתמודדים עם ההרגשה הנוראית הזאת? במשך כל 23 שנות חיי לא הרגשתי כמו שאני מרגישה עכשיו, אז למה דווקא עכשיו? והכי נורא שאני פשוט לא מכירה את עצמי, זה מפחיד אותי. בחיים לא הייתי צריכה להתמודד עם משברים ודיכאונות כאלה, תמיד הייתי אדם חזק , אדם רציני שלא נופל משטויות, שיודע לעמוד מול קשיים ולהלחם בהם, אז עכשיו כשאני ככה, אני ממש לא מצליחה להסתדר עם זה וזה כ"כ מפחיד אותי. מפחידה אותי המחשבה, שמא, אולי אני לא אצא מזה... הראש שלי כל היום עובד, כל היום חושב, גם על הבריאות שלי וגם עליך וכשמחברים את שניהם לא קשה לראות שיחד הם לא מרכיב טוב לאושר. אני יודעת שבעוד זמן מה אתה תחזור. אני בטוחה שהדברים לא ישובו להיות כשהיו, כי אני השתניתי ויהיה קשה מתמיד לחדור מבעד לאבן שסוגרת על ליבי... תהיה לך עבודה קשה ואני לא בטוחה שתצליח... הייתי רוצה שנעבור את זה ושיהיה לנו קל, אבל כרגע אני עוברת את אחת התקופות הקשות בחיי, ולך יש חלק גדול בה, אתה אחת הסיבות , אם לא העיקרית למה שעובר עליי.... אני מקווה שאתה נהנה עכשיו במקום בו בחרת להישאר ואני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך מאוד, הלוואי ולא הייתי... הלוואי ולא היית...