במה יזכונה מעשי חסדי אל מול ריצותי כי חממה נפשי. אשר ליראה אל מול שיח חוקיו. אלבש שמלת דלים וישמרני כדבריו. ישיגני באימרות וחוקים על פני רגשות מרחיבי לבב. אקיים אימרותיך - עבדך אני, אגולל דיברותיך. דרך מצוותיך ארצף במעשי חסדיי, אף אם דלתותי סגרתי. אשקוט לא אשקוט ממני אל פני יראת כבודך. מי אני ואין עוד כרצוני לקרוב קדושתך. ספר לא ספר כי קודש בין דפי קורות בניך - ואכירו. פוגע אינו, כי אם מזכך עולם רצונו, כך מסוכך עגומים. האין עוד קרבה לבקש עד אליך? ילדותי, זקנתי, אינה נכלמה תקוותי. כרם נטעתי בעוני, גר אנוכי הסר נטל מעלי. לא אשגה כי צפנתיך - אל נצורי חיי ובם אדבר. העולה על בניך לא יקום, כי אין מלבדם הוצאת. ארוץ כי נצרתיך, ארוץ כי חפצה נפשי מנדוד לסבל. למדני חוקיך, למדני עד אנא קרבתי אליך.