בצלצולי קורת רוחו נתקלקל ונבנה בלחשושי גלי ימיו נורה והוחיה ובעודו מהתל בחגיגות קרובים ומתוקים מצא עולמות נרקמים במובחרי כל בדים. ניגן לפרחיו את מעשי קלקולו ובנייתו לחש לימיו פציעתו ותקומתו ובעודו שותל צמחיו ושט בימים נולדו ילדיו בצמרות העצים, ועפו כגוזלים. זמזם לעצמו זיכרונות ההריסות והבנייה ובדממה נפל, קם, ושב ללכת במקשה ובעודו תר אחר אושר זמניי העבר חייו נגלו חולפים, ולבדו נותר. ונמוגו הפרחים והצמחים להם לזמר כקשיש נשאר שותק - מחייך, ולעצמו מספר: "אל האדמה אשוב, אחזק שורשי צמחיי, וישמעו זמירות ילדיי..."