לילות קרים בימים שמתחממים מביט במראה שום דבר לא זז ממלא את האמבטיה מים רוצה לדעת איך זה מרגיש להיות בצד השני גם הסימנים שהיו להזכיר כבר אבדו ויש זמן שמסתובב סביב עצמו אין לו מחוג לזוז לילות קרים אני מחכה שהגשם יתחיל לרדת חולשה שלא נותנת ברירה שיער רטוב וגוף כבד מביט במראה והפנים באותה הבעה אולי ראיתי יותר מדי סרטים תמיד הכותרות עולות לפני שהסוף נפתר מרטיב את הידיים במים הקרים מוריד ממני את הבגדים יש עיוורון, ויש אילמות אני מעדיף לא לדעת זה הפחד שמשתק אותי מנגב את הידיים מביט על ההשתקפות במים מה יכל להיות בצד השני? מה ההבדלים? לא מרגיש שום דבר זה רק חולף לאט לילות קרים בימים חמים נזכר במקום רחוק לעיתים אני עוד מגיע לשם חושב על מה שיכל להיות טוב מפסיק לרגע לנשום ואז ממשיך אין עצב אין יותר ליצנים בקרקס קיפלו את הבמה המבט במראה הוא מוכר, כמו בשורה ישנה שנחקקה בזיכרון אי אפשר לצאת מזה אף פעם אולי הייתי צריך להתגלח, לעשות קרחת להרגיש מישהו אחר ולא לחשוב, שיש זמן שנאבד זה תמיד אותו גלגל והוא תמיד ראשון יוצא ומכבה את האור מדליק סיגריה האחיזה שלה ביד נותנת לי הרגשה טובה יכלתי ליפול, יכלתי להניח הכול בצד אבל אני מוכן למות לאט זה סימן שאני רוצה לחיות קראתי את זה פעם, בעוגית מזל חוזר להביט במים הלילות קרים אין עם מה להתכסות השארתי את המציאות ריקה זה משאיר לי המון מקום יכול להביט החוצה לראות את המיטות הריקות לא רוצה דבר רק לשכב ולהביט בתקרה המים עולים על גדותיהם האפר מתפורר במים צובע את הכיור עם הסיגריה לא מבקש עכשיו דבר גם שזה נשמע רציני ציניות, אדישות דעיכה איטית הפנים באותה הבעה וכול פעם קו הגבול, משתנה טוב לי לראות את עצמי בהשתקפות של המים שואל איך זה בצד השני? ויוצא החוצה לילות קרים, הימים זרים בסוף משהו מהם יגבר עלי, וייקח הכול. בינתיים, מנסה לשנות את ההבעה של הפנים.