יושבים ליד הבר
הברמן מוזג לך שוט אחד
אני בשלישי שלי
זוגות עוברים לידנו ומתיישבים בשולחנות שליד
אחת נצמדת אלי בטעות
שני מחייך אליך בנימוס
אני לא צריך הרבה יותר מזה כדי לאהוב
אנחנו לא מדברים, הכל מרחוק
סיימנו לעבוד, לא הדלקנו טלוויזיה ובאנו לפה
את לא מספרת איך היה במשרד
אני לא אומר לך מה אומרים החברים
אני מבקש מהברמן, עוד צלוחית של בוטנים
בינתיים את מזיזה את הרגליים בעדינות
רוצה לרקוד אבל אין לך מקום
אני לא צריך הרבה יותר מזה כדי לאהוב
שכחתי את כל הסיפורים
אז אני מאזין לאחרים
איך הם עוברים את הימים בלי ליפול
גם אנחנו מרגישים ככה
רק הרבה יותר קרוב
הברמן שואל אם את רוצה עוד שוט
את לא מדברת, עונה לו בחיוך
אני לא מנסה להבין, מה את עושה
לעיתים זה פשוט מדי כדי לסבך את עניין
אז אני מביט אל הצד השני
שתי בנות מדברות ביניהן
את מחייכת אלי
ואז אני קולט, שזה לא משתנה
אני לא צריך הרבה יותר מזה כדי לאהוב
שני חיילים נכנסים ומתיישבים לצידי
עולות בי תמונות מסרטים
שראינו כשהיינו עצובים
הם לוגמים מהבירה משלמים והולכים
מלחמות בזמנים קצרים
את נצמדת אלי הכי קרוב
בלי לדבר, הכל מרחוק
הברמן מוזג לי עוד שוט
הוא מבין אותנו יותר טוב מכל רעיון
אז את לוחשת
בוא נחזור הביתה
ניכנס למיטה ונירדם
אני לא מחפש שום משמעות במילים
פעם הייתי עושה את זה, אחר כך שבעתי
זה נראה לי תמים
משלמים ויוצאים
אנחנו לא צריכים הרבה יותר מזה כדי לאהוב
