מניח את הבקבוק בכיס
ויוצא אל הרחוב, כמו שועל קרבות ותיק
עלים נושרים
האורות נוצצים, העיניים נעצמות ונפקחות מתוך גאווה קלושה
בלילה האחרון של השנה
לא מצאתי מישהי
שתאהב אותי באותה מידה
טלפון מנותק, או שאנשים מעדיפים שתיקה קלה
בטלוויזיה יש תוכניות, שאף פעם לא הצלחתי
לראות את עצמי
גיבור בתוכן
ועם הבקבוק בכיס, ומעט שטרות בארנק
אני יוצא אל הרחוב
מופנם, מוכן לכול תבוסה או בקשה
זיכרונות תלושים מימים אחרים
ברחוב ממול מסיבות כבשו כול פינה
ובאצלי בראש, רשימות חיסול של רחמים
חשבון נפש, שנגמר בבת אחת
במינוס גדול, שלעולם לא אשלים את הפער הזה
בלילה האחרון של השנה
כול האהבות נראות, רחוקות מדי
ועכשיו אני אוסף את עצמי בפירורים קטנים
רוצה לבלוע את הכאב הזה
כמו חייל, שמוכן להיפגע בקרב
אחר כך משלים את הסיבוב
הרחוב נראה כמו קרקס
עד שמרחוק אני רואה את המונית הבודדה
עוברת נתיב ונכנסת בפנייה הראשונה
היא היתה באה, הייתי מדמיין לעצמי
עם בקבוק אחד, ושתי כוסות
מביטה בעיניים
ושואלת, אם זה נכון
אני מביט בשעון
ושואל מתי זה יהיה נכון לקום וללכת
הייתי רוצה להזמין אותה לרקוד
גם שאין אף אחד שיראה כמה זה טוב
אחר כך, היינו רואים את הזיקוקים
מפציצים את השמיים, ומחלקים אותם בין הטובים לרעים
ורק אנחנו היינו עומדים בפינה, מחכים שיקראו לנו
יוצא אל הרחוב
כמו שועל קרבות ותיק
מוכן להישרף, בשביל רגע דמיוני
אין יותר שירי אהבה נכונים או זונות שעוצרות מוניות בשביל להגיע
לקצה השני של העיר
הייתי מסוגל לאהוב אותה, אם היא היתה
מסבירה לי את הפרק האחרון בסדרה
בלילה האחרון של השנה
אני בוחר לעצמי, מקום אחר להיות שייך אליו
עכשיו הכוכבים מאירים על הצד הלא נכון של הפנים
ואני סוחב את עצמי חזרה אל המיטה
בחצות, שום דבר לא ישתנה מלבד השעון
שינוע בקצב שלו, אל הסוף המתקרב
ואני שבוי בתחושה
עכשיו מוזיקה שקטה מלווה את האכזבה
אם היא תאהב, זה יהיה כתוב בספר השיאים
שוב נהיה שבווים בארון
אין סיבה , רק לילה אחרון שמעיר אותי.
ואחר כך זורק.
