מתוך טקס יום הזכרון תשס"ד סניף הרכס אמא, מדוע רחוב זה נקרא כך? אמא, מיהו האיש שעל שמו נקראת כיכר זו? אמא, מיהם כל אותם האנשים?. כך הייתי שואלת את אימי בהולכינו יחד ברחובות העיר. אז, עוד הייתי קטנה ואמא, שלא רצתה שאכיר באכזריות המלחמה הייתה פוטרת אותי בתשובה קבועה. קבועה , אך ברורה וחד- משמעית, "הם היו גיבורים". תמיד תארתי לעצמי גיבורים יפים שריריים וחזקים. עד לאותו היום שבו נפל אחי, אחי הגדול, שהיה מניף אותי אל-על כשחוזר עייף ורצוץ מהצבא לחופשה קצרה, כן אחי נפל בקרב. הוא פיקד על כח ונהרג בהסתערות על מעוז מחבלים. באחד מימי השבעה, הגיע אלינו לניחום האבלים אחד מחייליו של אחי, אדם פשוט וצנום קומה, בערך כמו שהייתי מתארת את אחי. הוא התיישב בפינה, הצטנף במעילו ושקע בהרהורים. מדי פעם הרים ראשו, כאילו רצה לומר דבר מה, אך מייד חזר בו ושוב שקע בהרהורים. לבסוף, כשכבר נותר יחידי בבית הוא החל מדבר. המשפט שנחקק בזכרוני יותר מכל הוא "אחיך היה גיבור" ביקשתיו שיספר לי על גבורות אחי, והוא סיפר. הוא סיפר כמה חשובה הייתה לו הארץ. הוא סיפר איך הנחיל את אהבת הארץ לחייליו. והוא סיפר איך נפל בקרב על הארץ שכה אהב!. "את יודעת מדוע קוראים לרחובות בשמות גיבורים?" הוא שאל, ואני נותרתי דוממת, מעולם לא דמיינתי גיבור בצורה כזו. מייד המשיך בהסברו "כל הגיבורים שעל שמם קרויים הרחובות והכיכרות היו גיבורים שפעלו, עמלו ולעיתים אף נפלו למען ארצינו. לכן אנו מפארים את שמם ומכבדים אותם, הם שתרמו כה רבות למען הארץ זוכים לרחוב כל שמם. למען ידעו הדורות הבאים בזכות מי הם כאן נמצאים, חיים ונושמים" הוא השתתק ולאחר כמה שניות הוסיף "אחיך בטוח יקבל רחוב"