תכירו את ישראל. ישראל הוא דג זהב, יש לו אקווריום נחמד ובעלים מקסימים שנותנים לו לאכול כמה שהוא רוצה. פעם בשבועיים הם אפילו מחליפים לו את המים. ולאחרונה, הם קנו לו פילטר חדש. ושדרגו את האוכל למזין יותר. ישראל לא חי לבד, הוא יצור חברותי מאוד. איתו באקווריום חיים באושר גם ישראלה אשתו הדגה, ורביעיית הדגיגים שלא מזמן היא השריצה. כל יום בשעה הקבועה הם מקבלים את מנת האוכל הקבועה ולא מתלוננים. לכל אחד מהם הפינה המיוחדת שלו באקווריום. ישראל אוהב את הצדף מגוש-קטיף, וישראלה את אוניית הצעצוע שהטביעו במיוחד בשבילה. כך חיים להם באושר, במעגל אינסופי שנשכח כל שלוש שניות.
משפחת ישראלי החליטה לעבור דירה. "הדירה הזו כבר קטנה מדי, יש נכדים. ובכלל, אנחנו כבר לא צעירים כמו פעם. לעלות תשע קומות כל שבת ברגל זה יותר מדי". אמרה גברת ישראלי והתחילה לארוז את החפצים. "נו, זו הזדמנות טובה להיפתר מכמה שטויות שאין לנו צורך בהם. מה אתה אומר על האקווריום?" הם החליטו לוותר על האקווריום. בכל מקרה בבית החדש לא יהיה לו מקום. ובכלל, מזמן הם כבר רצו לתת אותו מתנה לבת השכנים שכ"כ אוהבת בעלי חיים.
רוני שמחה. בחייה לא חשבה שתרוויח שתי ציפורים יקרות כל-כך בבת אחת. השכנים המזדקנים עוברים דירה. ומעכשיו היא תוכל לשמוע גלגל"צ, בלי לפחד מגערות על המוזיקה חסרת התרבות שלה. וגם היא מרוויחה את אקווריום הדגים שלהם. כבר מזמן ניסתה לשכנע אותם שאין להם כל צורך באקווריום. "זה לא המקום הטבעי של הדגים, תנו להם לחזור לים. שם הוא הבית שלהם"
ישראל התעורר בבהלה. "מה קורה פה?, לאיפה משפחת ישראלי נוסעת? ומה קרה לפילטר שלנו? ומה זה הריח המוזר הזה? רגע... זה ריח מוכר. והטעם גם-כן. בבת אחת הכל חזר אליו. הילדות, מרחבי הים, הרשת של הדייג. הוא נזכר בימים הראשונים בהם חשבו בחנו לזרוק אותו לפח מרוב חוסר מוטיווציה לחיות בבית הכלא החדש שלו. והוא נזכר גם איך מהר מאוד גרמו לו לשכוח מהים וללמוד שיש חיים באקווריום. בוא נזכר בהסתגלות המהירה לחיי הנהנתנות באקווריום המחומם של משפחת ישראלי. ועכשיו הכל חוזר. שכרון חושים של המרחב האין סופי.
ישראל כינס את כל המשפחה והתחיל לנאום. נאום שהיה מונח אצלו בראש שנים. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה לומר ולמה לכוון. אבל עכשיו ההתרגשות השתלטה עליו וקולו נעשה צרוד. הוא כחכח בגרונו ולבסוף הצליח לדבר. "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. מתוך מעמקי הגולה ולאחר אלפיים שנות דיכוי זכינו לחזות במו עיננו בימים אלו שבהם אור וחושך משמשים בערבוביה. עומדות סנפירנו בשערי הים הגדול. ומתוך ברור השורש היסודי הנשמתי המונח בעמקי כל אחד וחד מאיתנו נבנה את מושבת דגינו המחודשת. ומתוך כך נראה בביאת הגואל, אמן!" ישראל היה שקוע כ"כ בנאומו חוצב הלהבות, הוא ציטט פסקאות ששמע מהבן הממלכתי של משפחת ישראלי. הוא עצם את עיניו והתחיל לדבר בלהט וכוונה. זה היה מאבק אבוד מראש, לישראל לא היה סיכוי בכלל. כשהוא פתח את עיניו לא היה זכר לכל המשפחה. רק זוג עיניים ענקיות ופה פעור של לוייתן.
ישראל עוד הספיק להרהר "אם רק היו יודעים איך להתנהג באוקינוס! אם לא הייתי מבזבז את הזמן על נאומי סרק ומתחיל ללמד אותם מה לעשות תכל'ס. אם לא הייתי נותן להם להתרגל לחיי הנהנתנות באקווריום. אם רק היו יודעים ששם לא המקום הטבעי שלהם. הכל היה שונה..." והלוויתן בלע גם אותו.
תגובות