ביתי בעיניי מבצרי, חומתי, בפני העולם המכזיב. הגנה נעימה, חמימות, הבנה, מעיני היקום סביב. יש לעיתים הופך המבצר, למגדל אפרורי, מסוגר, מנוכר. מנותק מחיים, תלוש מסביבה, זר ועוין, נטול אהבה. תוהה כה רבות, איכה ייתכן, כלחיי חיפשתי נווה, מעיין מרפא, מפכה, מזכה, מזור לרוחי הנודדת תדיר, חממה לנפשי הסוערה למכביר. קיננתי שובכי, ריפדתי אוהלי וידעתי - הן זהו מבצר. והיה זה הבית שלי לזרא, נווה אושר פג תוקפו עבורי, אינו לי מבצר, אינו עוד מוכר, והייתי אסופית בניכר. חלפו השנים, עברו הירחים, ימים חדשים התווספו לחיי, האיר ירח חייך שנותיי, קרני אהבתך לוהטות תקווה, חדרו באחת לימיי. לא ידעתי נפשי ממשובה רק אז התגלתה לעיניי התמונה, שהשלימה חופניי סימני שאלה, הן ביתי שלי, עולמי הצר, נמצא באותו מקום מוכר, במקום בו אתה נמצא. ביתי בעיניי מבצרי, חומתי, בפני העולם המכזיב. הגנה נעימה, חמימות, הבנה, מעיני היקום סביב. מצאתי נווה, מעיין מרפא, מפכה, מזכה, מזור לרוחי הנודדת תדיר, חממה לנפשי הסוערה למכביר. קיננתי שובכי, ריפדתי אוהלי וידעתי - זהו ביתי.