איני אשת-חיל, או אשת לפידות. איני עוד אשת איש, או אישה של נפלאות. לא חציתי יבשות, אין בעולמי גדולות ונצורות. איני אשת פשרות ולא אשת מלחמות. אין אני אשת חלומות ונשמרת מאימת אשליות. משחר ילדותי, לא התחברתי לִילָדוֹת, אותן פרפראות, חשתי תדיר רחוקות. נשיותי האבודה, אספה קליפה אחר קליפה, מסתתרת בבועה, מתעלמת מקיומה. שנים רבות של הכחשה, נוחיות? פחד? בושה? מטפחת קשיחות, יתר רצינות, אישה??? הסתתרה. תקופת חיים שלמה, נשיות אבודה, נחנקת, גלמודה, בורחת מנגיעה, מקובעת. ואז הגעת. הבטת. נשקת. חיבקת. ליטפת. והאישה התגלתה.