במגדל מלכות, עטוף שקיעות זהב, הנחת אותי, עטופה בשנהב. בנית לי ארמון, על ראשי הנחת כתר. ואני - כולי רק שלך. אמרת: נאהב, עד גיל של זהב. נחיה את העכשיו, מוטב, כי נשכב. הראית לי דרך, שבילים שמימיים. נפתחתי בפניך, אהובי. מעולם לא העזתי געת באותה נקודה. ידעתי - שבירה אני. נצרתי. אתה ידעת מצוא הנתיב, קשטו בפרחים - סיגליות, לילכים. הלכנו יחדיו במסלול מסומן, לא ידענו מעולם למה, כמה, לאן. לא שיערנו אנה אותנו ייקח, אהבנו את הרגע. כל היתר - עורבא פרח. חיינו באי עטוף שכרון חושים, מאתיים ושנים עשר ימים. במגדל מלכות עטוף שקיעות זהב הנחת אותי, עטופה שנהב. בנית לי ארמון, על ראשי הנחת כתר וכולי רק שלך. אמרת: נאהב, עד גיל של זהב. נחיה את העכשיו. מוטב, כי נשכב.