[ליצירה]
מדהים וכואב
אני ממש לא יודעת מה להגיד.
אני חושבת שאני מצטערת שמצאת שזו הדרך היחידה לחיות בנחת עם אהבתך, כלומר להופכה לסבילה, ושהתמורה הזו באהבתך עלתה לך בבנית סכרים ובגדיעת ענפים רעננים ומוריקים שעליהם, כך נראה לפחות, נהנית לשבת.
בכל מקרה, דומה כי התובנות - שכה היטבת לנסח, ברגש, בכאב ובחדות חודרת - הן מסוג התובנות שיכולים לקבל ממרחק של יבשות, זמן ושפה, אבל לא רק...
יש לי עוד כל כך הרבה מחשבות שמתרוצצות ככה במקביל. הצלחת להסעיר אותי! אצטט רק בית משיר אחד, של לאה גולדברג (אמי הרוחנית):
"אם תראני עכשיו
לא תכיר את תמוליך -
אני הולכת אלי
בפנים שבקשת לשוא
כשהלכתי אליך".
חיזקי, אמצי, ושובי לאהוב במהרה, את הראויים לאהבתך!
[ליצירה]
***
כתיבה זורמת וסוחפת!:)
אבל,
קראתי פעמיים והרגשתי בכל פעם שמשהו חסר..
משהו היה חסר לי.. נראה לי המניע למעשה.
אולי לרמוז אותו במחשבותיה של הילדה, או אולי להסוות אותו איפשהו בסיפור..
בכל מקרה,
הכתיבה בעיניי סוחפת מאוד!:)