מבקשת לפתוח בציטוט שציטטה לי סבתי החורגת – תמר: " לא יהיה האדם מצדיק –צדיק, ולא מרשיע- רשע, האדם- גורלו בידיו" הקדשה: רציתי להעניק לכם שי- ספר מאמא לילדיה. המחשבה הראשונה שהנחתה אותי בבחירת השי היתה- הרצון להעניק לכם כלי, כלי שימושי, מודל לחיקוי. אין כלים טובים מאלה אשר אותם בונה האדם מבשרו מעצמותיו מנשמתו. הדרך היתה מחד- ארוכה מרוכזת מתישה ומאידך- מרתקת מרגשת , וההבזקים מן העבר ריצפו אותה בהתבהרויות מחודשות . הרי הוא לרשותכם- כספר . תוכלו להעמיק בו, תוכלו לרפרף על דפיו, תוכלו לבחון אותו או לסגור ולארוז אותו בעליית הגג. הכל - לבחירתכם. בתהליך היווצרותו של כלי זה התאפשרה לי בחינה מחודשת של התחנות בחיי, הערכה מחודשת של כל הישג או מפלה של מפח או הצלחה. בסוף הדרך היה ברור לי מה שכנראה אמרו חכמים קודם לפני- כי אישיותנו אינה צומחת לבד מעצמה מתוכנו, איננו לבד בתהליך וכמה טוב שאיננו לבד.. מתוך ´לבד´ לא ניתן להתפתח לבריאות ולאושר- נכון שלא המצאתי איזה גלגל חדש – אבל התגליות שאדם מגלה בעצמו מתי שהוא- רק מרחיבות את האופק שלו אל המודעות לעצמו. לפני כ-20 שנה פגשתי לאחרונה את ´לביא´ – הוא אבד לנו בתוך מחסן הפח שבחצר האחורית של ביתו , רק 150 מטרים מפרידים ביננו, לפחות פעמיים ביום אני חולפת על פני פנתיאון הפח שלו ממרחק של כ-15 מטרים, אך מאז 1980 לא ראיתיו, ספורים האנשים הזוכים לראותו אם בכלל. אם לא שינה לביא מהרגליו - מן הסתם עודו מקשיב למוסיקה בוטה של גדולי הגאונים המופרעים, לא מותיר שום משפט פילוסופי שלא ניקרא- והאנטלגנציה השכלית שלו שגבהה עד כמעט לשחקים הרחיבה את הפער וקברה מתחתיה את האנטלגנציה הרגשית שהיתה לו אי פעם -אם בכלל היתה . ב-1980 נישלחתי על ידי חברו לנסות להוציאו מבדלנותו המכוונת. אף כי לא הייתי זרה לו ( אשת חברו הטוב!) הוא ראה בי ´פולשת´ ובטון מבזה שייך אותי לקבוצת ´האנושות´ ששמה לה כמטרה : להרע לו. הפסיכולוגים יאמרו ´פארנואיד´ . אין לי דיעה. יש לי ידיעה. הוא המקבילה שלי! העולם לא ניראה לו, בני האדם לא מושלמים מידי לטעמו, העולם רע מידי לטעמו, אף אחד לא חושב כמותו במידה שלו, ולכן הוא בחר לכלוא את עצמו בין ארבע קירות הפח- להתנתק מהקבוצה אליה הוא משתייך מבחינה טבעית- קבוצת בני האדם, ועושה שימוש לעצמו עם עצמו בלבד -רק בחושי הראיה הריח המישוש והשמיעה, ולמה אני מציינת אותו בפתח דברי- כי שעה שהוא בחר בשתיקה ובבדלנות, אני בחרתי להשתחרר -לתקשר ולהתקשר . ולמה מספרת אני לכם כל זאת?? כי כל העת מוקפים אנו בגורמים משתנים, לכל גורם משתנה יש מידה כזו או אחרת של השפעה על מהלך חיינו, על החשיבה שלנו על העשיה, וזה טוב וזה בריא וזה בא לידי ביטוי: ביחסי הגומלין שלנו עם המתוקשרים ( הגורמים המשתנים), בהכרה שבה אנו זוכים ומזכים את הגורמים המשתנים. כל חיי הייתי מוקפת בגורמים משתנים לרוב. מרביתם נימנו עם מבקרי ומקצתם קיבלוני כמו שהייתי- אני. בתקופה הבוסרית של חיי- ´התקופה הקפואה´ – כך אני מכנה אותה- הנחתי לתגובותיהם הגלויות של הגורמים המשתנים לפעול עלי כמעט בהרסניות. היו שקראו לי "משוגעת" – אז נהגתי כמשוגעת, לא בגללם- אולי כי לא היתה לי דעה על עצמי ובחרתי להסכים עם דעתם שהיתה כבר מגובשת. שעות נהגתי לבהות בעננים- שם ראיתי דמויות מתוך אגדותי ההודיות, בדרך אל המכולת בשליחות אמי יכולתי לשמוע את צלילי הסיטאר והתופים מנגננים נעימת ריקוד הודי סוער, ואת קולות זימרתה של הזמרת מהסרטים , ואת הפעמונים שלרגלי הרקדנית על הענן אשר דינדנו לי מבין אמירי האקליפטוסים הגבוהים—כל אלה גברו באוזני , מלאו את החלל היקומי והאפילו על כל היקום סביבי: על צלילי הרחוב השוקק, על קולות הילדים הגולשים במדרון עם קורקינט העץ שלהם, על קול פעמונו של מוכר הנפט, על צופרי הנהגים ושאון הרכבים השועטים בכביש המחוספס , ועל קריאות האמהות הנירגנות על ילדיהם הפוחזים. אמרו שאני מטומטמת- אז נהגתי בטמטום- ולא בגללם- אלא כי ניסתרה התובנה שלי ממני והכי קל היה לי לבחור להסכים עם דעתם, ולא ניער אותי מטמטומי גם צחוקם המלעיג של תלמידי הכיתה בה ביקרתי- , צחוק שהתגלגל עד אל חצר בית הספר שעה שתיקנתי את המורה לביולוגיה- ותיקנתי אותו על טעותו: "תינוקות אינם באים לעולם מהפות אלא מהברך - כך אמא לימדה אותי". אמרו שאני לא יוצלחית- אז הגשמתי את דעתם ולא בגללם - ניכשלתי בכל שנות למודי - כי אם בשל נתק בין הרצון והיכולת, בשל נדודיהם האינסופיים של מחשבותי במרחבי-האין –קץ של הדמיון הפראי. לכל אדם – אם יאמין בעצמו- יש הכוח להפגין ממשות – כוח אשר צבא שלם לא יוכל להפריכו . כדי לדלות מתוך התהומות שבי- את האמונה שלי בעצמי , כדי לשחרר את עצמי מעול דעתם של אחרים , כדי להיות עצמאית בתחום החשיבה והמעשה - ניזקקתי ל´קביים´, וכשהם ניקרו בדרכי חינם - לא היססתי לעשות בהם שימוש, לבקש את העזרה שהוצעה לי- לפני צאתה של הרכבת האחרונה היוצאת מתחנת אי השפיות . באומץ לב באופטימיות ובאמונה ביופי האנושי- הצלחתי להפוך אותי בעיני עצמי- למשהו אהוב ויקר קודם בשבילי. כך לאט לאט השתנו הגורמים המשתנים בעיני- ואם קודם – במשך שנים רבות ניראו לי רעים ועויינים- הרי שעתה ניראו לי ידידותיים יותר , כאלה שמגרעתם היחידה היתה כי שגו. אפילו אלוהים מוחל כל שנה למאמיניו, מי אני שאשמור טינה בלב לאלה שפעם האמנתי כי דעתם עלי היתה שמושית לי בתהליך ההרס העצמי שלי?!… . אומרים שילדים הם התשקיף של הוריהם. אם להורים יש השפעה משמעותית על חיי ילדיהם – כולי תקווה כי השפעתי עליכם מחוכמת חיי הממוצעת- וכי תעשו בה שימוש בבניית הבניין של חייכם, מן הסתם בבוא היום תגלו שלא כל מה שיצקו הורי לתוך חיי- העברתי אליכם. אני בחרתי- להיות לא רק כמותם אלא להיות מה שאני בוחרת להיות , כמודל לחיקוי שמשו לי כל ההורים שבעולם כולל הורי, מכל אחד העתקתי דרך זו או אחרת. ב"תורת החיים" שהורישו לי הורי - עשיתי שמוש מועיל, מעין- ´אבחנה מבדלת´, בודדתי לעצמי את הדברים שלא רציתי ליישם לא בפועל ולא במחשבה , כל מה שלקחתי מהם הלבשתי אותו מחדש: למשל: את ה'נתינה'- אני בחרתי לשפרה 'נתינה ללא תנאי' את ה'שליטה והדיכוי' הפכתי – לשליטה מירבית על חיי תוך דיכוי כל מחשבה רעה על החיים. את ה'שקר' החלטתי להלבין וכך הפך ל- כנות ויושר. כדי שלא יוצאו דברי מהקשרם אני מצהירה בזאת – כי כולי מלאה הערכה להורי ולכל ההורים שבעולם- שמתוך אהבתם העמוקה לילדיהם הם מכוונים את צעדיהם ותגובותיהם- ולא משום סיבה שטנית אחרת. וזו ההזדמנות מצויינת עבורי לנקות את כל האנשים שניקרו על דרך חיי עד כה: הריני מנקה את כל הגורמים המשתנים בחיי – מרגשי אשם על הגורל המר של ילדותי. הריני מודה לכל הגורמים המשתנים על הנאצות שנאצו בי- שלוליא הם- לא הייתי מתרוממת ממקום שפלותי לבקש עזרה אצל רופאי הנפש למיניהם. הריני מודה לכל הגורמים המשתנים שפתחו לי שערים והנפיקו לי נוצות מהן ייסדתי לי את כנפי העצמאות הבלתי מעורערת שלי, איתן אני יכולה להגיע לאן שאני מחליטה. הריני מודה לכל הגורמים המשתנים שלא נואשו ועד היום מנסים בכל כוחם לקצור במגל עקשנותם את כנפי עצמאותי המופרזת. עקשנותם היא אחד ממרכיבי היסוד של ´מערבל הבטון הרוחני שלי´ ממנו אני בונה את ביצורי חיי. הריני מודה לכל אלה שהשפיעו על סולם ה u שעוררו בי תחושות של פגיעה, עלבון וחוסר ערכיות, שהעלו אותי בסולם הסבל, כי רק ברדתי ממנו למדתי להעריך את העונג הגלום בטפוס בסולם האושר. אכן חיי התנהלו במורדות טרושים ומסולעים- אך למרות הכל התרוממתי מעפר, התפתחתי ועודני הולכת וניבנית הולכת וניבנית, תהליך בנייה שלא מפסיק לעולם, ואף כי בהפרד הגוף מהנפש, ויהפך הגוף לעפר והנפש לרוח בעולם האלוהי- אותותי לא יימחו . הנני כאן היום כפי שהנני- מושא הערצתכם. ולא בגלל- כי אם בזכות הרצון שהניע אותי ´להיות אדם טוב – קודם כל ולפני כולם=לעצמי´ - ומכאן טבעי שאהיה טובה לאחרים. מי שמטיב עם עצמו- משפיע בטובו על סובביו וההיפך. ועל אף ולמרות – אין בי אשם! " והיום ניקיתי כולכם מעוונותיכם" אוהבת את כולכם. אמא