[ליצירה]
קרן.... כל כך מזדהה איתך.... אכן החיים לפעמים לא הוגנים וגם כואבים. אבל את כן חזקה כדי לצאת מזה. עובדה: את מודעת לצורך שלך לצאת מזה. זה כבר מחצית מהדרך. מודעות היא כוח המיינד (השכל, הרוח) להתמודד עם נפתולי הרגש והנפש. ואת מודעת. עכשיו נותר לך ליישם. וזו איננה משימה פשוטה, אבל זו גם איננה משימה בלתי אפשרית. ועכשיו... איזרי עוז, מחי את הדמעות מעינייך וחייכי חיוך רחב.. חיוך אל האביב שעומד בפתח.. אל חייך הנפלאים שלעתיד לבוא... הדיכאון הוא בחירה שלך. ברגע שתהיה מודעת עד כמה הוא מיותר, עד כמה החיים קצרים מידי מכדי לשקוע בו.... כבר לא תהי שרויה בו אפילו דקה אחת נוספת! מבטיח!
חיבוק לעידוד... את תצאי מזה קרן...
אודי
[ליצירה]
ברוכה הבאה
בקריאת רפף:
שיר: ההגדרה הבולטת מהגדרותיו של ה"שיר" [שרבות ומגוונות הן] הוא המצלול. כיצד השיר נשמע ? בטוב טעם הוא נקרא ? הוא מסודר היטב ?
ארבע שורות שכתבת:
כל החתיכות הקטנות ממנה נופלות
שרידים שלה נותרו
קטן מידי
אבל גדול כדי לחתוך אותה לחתיכות
אני, אישית, מתקשה בקריאה שכזו, היא מבלבלת בי את הישויות ומפיחה בי לגיטימציה להקליל "חזור".
אגב, איפה סימני הפיסוק ?
בגדול, למעט מה שהוזכר לעיל, השיר נקרא בעצב רב ובתוגת לבב. מעט אפיפורי [עניין ה"מדמם, מדמם"] אבל בהחלט זוכה להערכה.
המשיכי בדרך שריגה זו, קרן.
פאתוס.