דיכאון.
רחמים עצמיים.
אלפי דמעות ומיליוני תמונות.
הוא כמו סרטן,מתפשט בגופי אט אט.
ומפיל אותי לריצפה.
ללא יכולת לזוז או לנשום.

חשבתי שאתגבר.
אמרתי לך פעם שאני חזקה.
ושאצליח לצאת מזה.
ואמרת שאצליח.

אך עכשיו איפה אני?
כמו עלה נידף ברוח.
במציאות שונה מזו של אחרים.
עם אלפי דמעות ומיליוני תמונות.
שלא נותנים לי מנוחה.

והכל בגללך.ובגללי.
שנתתי לך לעטוף אותי.
מאין באת דיכאון?
מאין באה שמש שחורה?
ואיך אני אמורה להתמודד..?