כמישה מתמדת, כמו חיה בעצמה, באמצע ענן אבק שנשאה לה הרוח. מיתמר, מזדקף, מרחף בין שבילים, אל מעוף הציפור, אל תלי חפרפרת, אל שקט. דהוי, מפוזר. עלום וסתום, שוה נפש מול כל ברי'ה משובבת כל נפש בריאה. כל חיה נעצבת. מסתיר בבלבול כל קצה חוט, כי טרם הובן: תכלית החיפוש שובלו של ענן.